כבר שנים ארוכות שמומחי תחום הריאה בישראל מתהלכים בתחושת תסכול הולכת וגוברת. לטענתם, אלמלא המודעות הנמוכה למדי, רבבות חולים בישראל במחלת הריאות החסימתית הנקראת COPD, גורם התמותה השלישי בעולם, יכולים לשפר עד מאוד את איכות חייהם. לדברי פרופ' נוויל ברקמן, מנהל מכון הריאה במרכז הרפואי הדסה בירושלים, ד"ר לאונרדו פוקס, מנהל המכון למניעת מחלות ריאה של מחוז ירושלים ובכירים אחרים, אחד הפתרונות לשיפור דרסטי באיכות חייהם של החולים הוא אימון גופני. אף שזה נשמע די פשוט, מלבד המודעות הנמוכה לנושא, אחת הבעיות היא העובדה שרבים מחולי ה־COPD כלל אינם זכאים למימון חבילת האימונים שנמצאת בסל התרופות. 
 
צריך להדגיש – מדובר במחלה מסכנת חיים, שנגרמת עקב פגיעה ארוכת טווח בריאות, בעיקר כתוצאה מעישון בעבר או בהווה. הסימפטומים העיקריים של המחלה הם היצרות ודלקת של הסימפונות, הצינורות המובילים את האוויר לריאות, וכתוצאה מכך חסימה חלקית של דרכי הנשימה לקושי רב של החולה לנשום. קוצר הנשימה, השיעול  והלחה הולכים ומחמירים במשך השנים. 

"הבדל של שמיים וארץ"

החולים שאובחנו ב־COPD נאלצים להתמודד עם מציאות חדשה וקשה הניחתת עליהם לפתע. למרות זאת, בשורה אחת לפחות יכולה להפיח בהם תקווה למזור לסבלם. לדברי המומחים, מלבד טיפול רפואי נכון והפסקת עישון, אם החולים יתחילו לבצע פעילות גופנית מתונה המותאמת בדיוק עבורם, איכות חייהם תשתפר באופן מהותי.
 
"חד־משמעית, פעילות גופנית מותאמת היא אחת התרופות היעילות ביותר לטיפול במחלה", אומר ד"ר פוקס. "הפעילות משפרת את הנשימה, את יכולת ההליכה של החולים ומונעת ירידה נוספת בתפקודי ריאות. למרות זאת, בגלל אילוצים תקציביים אנחנו רשאים לתת את הטיפולים הללו רק לחולים שתפקודי הריאות שלהם עומדים על 50% ופחות מכך. במשך שנים אנחנו פונים למשרד הבריאות בניסיון להגדיל את המכסה לחולים, אבל בכל פעם נאמר לנו שיש חסמים תקציביים".

הפיזיותרפיסט רוני קוליאקוב
הפיזיותרפיסט רוני קוליאקוב

 
פרופ' ברקמן מסכים עם כל מילה: "הפעילות הגופנית היא קריטית ביותר עבור החולים. בדירה מדעית מראה שאי ביצוע של פעילות גופנית הוא אחד המנבאים החשובים להתפתחות של המחלה. ככל שעושים פחות פעילות יש נטייה לתמותה רבה יותר."חולים שעושים את הסוויץ' הזה ומתחילים לבצע פעילות גופנית משנים את הכל. הם משפרים בצורה ניכרת את איכות חייהם, מורידים את מספר ההתלקחויות של המחלה ומאריכים את חייהם".
 
פרופ' ברקמן מסביר כי ההמלצה לפעילות גופנית בקרב אנשים חולים לא צריכה להיות שונה במהותה מההמלצה לאנשים בריאים: "מדובר בכ־150 דקות בשבוע עבור אנשים בריאים. לגבי החולים, גם אם הם יעשו פחות מזה בשבוע, עדיין יש בזה תועלת רבה. בקרב החולים הקשים ביותר, צריך להתחיל מכמות קטנה של הפעילות ואז להעלותה בהדרגה. יש מסגרת בשם שיקום ריאתי שמגדירה את הפעילות תחת פיקוח של פיזיותרפיסט או פיזיולוג, תחת המטרייה של רופאי הריאות. תהליך השיקום כולל פגישה של שעה פעם או פעמיים בשבוע לאורך 12 שבועות.
 
"במשך השעה הזו, החולים עושים פעילות אירובית של הגפיים התחתונות (הליכה, אופניים) ושל הגפיים העליונות. שיקום זה נמצא בסל הבריאות לחולים קשים בלבד, וזה ממש לא משקף את ההנחיות הרפואיות העדכניות בעולם. "בעיני, מדובר בעיוות חמור של הנחיות רפואיות נכונות, משום שברור שגם הסובלים מ־COPD בדרגה נמוכה יותר חייבים לעשות פעילות. בכל העולם המערבי מקובל לעשות את זה. אנשים שמתמידים בזה, ואין ספק שזה לא קל, מרגישים הבדל של שמיים וארץ. כמעט כל חולה שמשתתף בתוכנית השיקום הוא סיפור הצלחה".
 
עם סיפורי ההצלחה שמציין פרופ' ברקמן נמנית גננת כבת 60, שהגיעה במצב קשה לרוני קוליאקוב, פיזיותרפיסט ותיק במרכז הרפואי מאיר כפר סבא. קוליאקוב מספר כי האישה הזדקקה לחמצן מרבית שעות היממה: "היא סבלה מקוצר נשימה חריף והתלקחויות חוזרות ונשנות. היא נכנסה לחרדות והייתה בדיכאון. לאחר שהחלה להשתתף בסדנת שיקום ריאות וקיבלה עידוד מצוות הפיזיותרפיסטים בשיקום, לאט לאט היא החלה לחזור לפעילויות יומיומיות, מצב הרוח שלה השתפר, ואף שהיא עדיין הזדקקה לחמצן, היא טסה לחו"ל עם המשפחה שלה. היום היא מנהלת חיים שגרתיים על אף התלות בחמצן".
 
לדברי קוליאקוב, מדובר במעגל קסמים: "החולים ב־COPD סובלים מהיחלשות גופנית בעקבות המחלה, וחוסר האנרגיה מוביל לחוסר מוטיבציה לפעילות גופנית. עיסוק באימון גופני נועד לשבור את המעגל הזה. אם רק היו מגמישים את הקריטריונים להשתתפות בסדנאות שיקום, אפשר היה להנגיש ליותר מטופלים את הפעילות, ומשרד הבריאות היה מצליח לחסוך בעלויות הגבוהות שמופנות לטיפול באשפוזים החוזרים של המטופלים". 
הכתבה היא שירות לציבור, והיא מוגשת בחסות חברת BI

80% מחולי ה־COPD אינם מאובחנים
 
COPD (chronic obstructive pulmonary disease) היא מחלה די נפוצה של דרכי הנשימה הנחשבת חשוכת מרפא ומסכנת חיים. שכיחות המחלה נמצאת במגמת עלייה מתמדת, ומחקרים מעריכים כי היא פוגעת בכ־11.7% מאוכלוסיית העולם.*** התחזיות של ארגון הבריאות העולמי צופות כי עד שנת 2030 שיעור התמותה במחלה יעלה בשיעור בלתי נתפס של 30%, וכבר כיום, המחלה מהווה את גורם התמותה השלישי בעולם.* צריך להדגיש - המחלה איננה ניתנת לריפוי וישנה הידרדרות מתמדת בתפקודי הריאות והחרפה בסימפטומים - בעיקר קושי בנשימה במנוחה ובמאמץ, שיעול כרוני, צפצופים ולחצים בחזה.
 
בישראל מאובחנים 60־70 אלף חולים, אבל על פי ההערכות מדובר באבחון לוקה בחסר, וכי הלכה למעשה, המספר הממשי הוא יש כ־400 אלף חולים. זהו נתון מדהים - כ־80% מהחולים אינם מאובחנים וכלל אינם מודעים למחלתם. למרות זאת, בניגוד למחלות כמו סרטן או סוכרת, מחלת ה־COPD לא זוכה בארץ לחשיפה ולתהודה המתבקשת מחומרת המחלה ומשכיחותה הגבוהה, והמודעות של הציבור למחלה זו, בעיקר במגזר הערבי והחרדי, נמוכה למדי. על פי מחקר שנערך על ידי מכבי שירותי בריאות, אחד מכל חמישה מעשנים שגילם 45 או יותר צפוי ללקות במחלה. בישראל מתים מהמחלה 3,000 חולים מדי שנה. הנתונים נכונים ל־22.11.18