אם אפשר לשרוד לאורך זמן עם תזונת רואו פוד? זו השאלה שעניינה אותי כשהחלטתי לנסות לאכול אך ורק מזונות חיים, לא מבושלים, וכמובן לא מעובדים.
"יש אנשים שאומרים שהם שבעים מתזונה כזאת, וחיים ככה זמן ממושך. אחרים מעידים על שובע לא ממושך. אבל התחום הזה לא לגמרי נבדק מדעית, גם לא מהבחינה הבריאותית", הסבירה לי מעין מק בן־נון, דיאטנית קלינית.
מראש הוזהרתי שמגוון המזונות שאני עומדת לצרוך הולך להצטמצם משמעותית, ומעתה אאלץ להסתפק בפירות וירקות טריים, גרעינים, אגוזים מסוגים שונים (לא קלויים), זרעים וקטניות לא מבושלות. מכל אלה אצטרך להרכיב את התפריט היומי שלי, ואם אהיה מספיק יצירתית - אז גם להנדס מהם מנות מעניינות.
ביום הראשון החלטתי לא להתאמץ כלל. את הבוקר פתחתי בשייק בננה־תמר־פקאן על בסיס מים שקניתי בדוכן שייקים. הוא גם מילא אותי, גם סיפק את החשק למתוק, וגם השכיח קצת את הגעגוע לנס קפה חם של בוקר. ברואו פוד, אם לרגע תהיתם, שתייה חמה אאוט. בצהריים חתכתי סלט ירקות גדול בתוספת אבוקדו עם שמן זית בכבישה קרה. כהצעתה של התזונאית, לא ויתרתי על קצת מלח, כי לדבריה בתזונה כזאת אפשר לא להגיע לכמות הנתרן היומית הרצויה. המשכתי עם ההמלצות, וניסיתי לרכך עדשים על ידי השרייתם לכמה שעות במים פושרים. אל תשלו את עצמכם, זה לא היה הטעם של המג'דרה המבושלת.
קיבלתי גם הסבר מפורט איך ניתן להנביט, כדי ליהנות מכל המינרלים והוויטמינים. המלצה נוספת הייתה לנסות לאכול ברוקולי ותירס ללא בישול. תירס לא מבושל כבר טעמתי בעבר, ודווקא הופתעתי לטובה. עכשיו החלטתי לנסות את הברוקולי. שטפתי אותו היטב, נגסתי, שיחקתי איתו קצת בפה, אך הנאה גדולה לא הייתה מכך. כדי לשרוד את היום, תפוח ובננה היו סוג של ארוחות ביניים. בערב, בעיקר מחוסר ברירה, החלטתי שוב לחתוך לעצמי סלט. לרגע רציתי לאכול אותו עם פרוסת לחם, אבל אז נזכרתי שלחם, מה לעשות, הוא לא ממש מזון לא מבושל ולא מעובד.
ביום השני בדקתי מה מציעות המסעדות. אולי שם נמצא מנות קצת יותר מפתות. הבשורה הטובה היא שאפשר למצוא במסעדות מנות המוגדרות כרואו פוד. הבשורה הרעה היא שלמרבה האכזבה, רובן היו סלטים, שאותם אני יודעת יפה מאוד להכין בעצמי, ומנות טרטר דג או קרפצ'יו דג/בקר. וכך הסתכם היום השני שלי בשייק ירוק עם עלים ירוקים לא מזוהים בבוקר, סלטים ופירות. מגוון, אין ספק.
ביום השלישי חיפשתי ישועה והגעתי לחגית לידרור, שמעבירה סדנאות בישול טבעוניות, בהן גם בישול רואו פוד בביתה שבכליל. "הערך התזונתי גבוה יותר ככל שהמרכיבים שבהם אנחנו משתמשים עברו פחות חימום ותהליכים. אבל כמו כל דבר, גם בתזונה זו יש מחמירים יותר ופחות", היא מסבירה. "מבחינתי, רואו פוד זה בישול בטמפרטורה עד 45 מעלות, כי אפילו אם את טוחנת למשל קשיו ומקדמיה בבלנדר זה קצת מתחמם תוך כדי הטחינה".
בעזרת לידרור ניסיתי קצת להתחכם ולא להסתפק רק בשייקים וסלטים. "ברוב המקרים רואו פודיסטים יהיו לפחות צמחוניים, ואם את אוהבת קרפצ'יו, תכיני קרפצ'יו סלק", היא מציעה. באותה נשימה לידרור גם מזהירה אותי שאם אני רוצה לאכול טעים ולהקפיד על רואו פוד, אצטרך לעבוד קשה. זה היה נשמע לי מאיים מדי, וביקשתי ממנה רעיונות למנות פשוטות יחסית.
לידרור הציעה שאכין דפי אורז מגולגלים עם מגוון ירקות. המשימה עברה בקלות. הרטבתי את הדפים במים קרים לכמה שניות, הנחתי על מגבת, מילאתי במלפפון וגזר חתוכים דק בתוספת כמה נבטים וגלגלתי. טבלתי ברוטב סויה, ואכן היה טעים. לקינוח הכנתי בעצתה סוג של כדורי שוקולד מתמרים ואגוזים (לא קלויים כמובן) מגולגלים בתפיתי קוקוס.
אחרי שלושה ימים שבהם הבנתי את הפרינציפ החלטתי שדי. הבטחתי לעצמי שאחדש את הרומן עם הרואו פוד בקיץ. לעבור את החורף בלי מרק ושתייה חמה, היה נראה לי מוגזם.