כבר שנים ארוכות שבכירי הרופאים בישראל מבקשים לעורר את מודעות הציבור לאחת המחלות היותר קשות במדינה. רשמית, בישראל מאובחנים כיום בין 60 אלף ל־70 אלף אנשים הלוקים במחלת הריאות החסימתית הכרונית, המוכרת גם בשם COPD (Chronic Obstructive Pulmonary Disease). מאות אלפים נוספים מצויים בסיכון מוחשי ללקות בה. רובם אינם מודעים כלל לעובדה כי הם עלולים לפתח את המחלה, הפוגעת באופן קשה וארוך טווח בריאות.



COPD היא מחלה מסכנת חיים הנגרמת עקב פגיעה ארוכת טווח בריאות, בעיקר בשל עישון בעבר או בהווה. המחלה פוגעת באיכות החיים של החולים ולעתים גם מביאה למותם. על פי בכירי רופאי הריאה בישראל, רבע מאוכלוסיית המעשנים בארץ, המונה שני מיליון איש, נמצאים בסיכון לחלות ב־COPD - לא פחות מ־500 אלף בני אדם. שלושה מיליון קורבנות נפטרים מ־COPD בעולם מדי שנה, 3,000 מהם ישראלים. למרות זאת, המודעות למחלה הזו - המהווה את גורם המוות השלישי בשכיחותו - כמעט לא קיימת, בעיקר במגזר החרדי ובמגזר הערבי, שם אחוז המעשנים גבוה במיוחד: למעלה מ־40% מהגברים מעשנים, על פי נתוני משרד הבריאות.



הביטויים העיקריים של ה־COPD הם היצרות ודלקת של הסימפונות, הצינורות המובילים את האוויר לריאות וגורמים גם לחסימה חלקית של דרכי הנשימה. החולה ימצא עצמו נאבק לשאוף אוויר ויסבול מקוצר נשימה, משיעול כרוני ומפליטת ליחה. עם הזמן, וללא אבחון וטיפול נכון, חולי ה־COPD יסבלו מאירועים חוזרים ונשנים של זיהומים בדרכי הנשימה.



"רוצה לחבק את הנכדים"



דוד דרעי (65) עישן שלוש קופסאות במשך עשרות שנים. לאחר שבנו, דור ז"ל, נהרג במבצע צוק איתן, הוא העלה את כמות הסיגריות שעישן ליום: "זה היה טירוף מערכות. היו מקרים בשנים האחרונות שהגעתי אפילו לארבע קופסאות ביום", הוא מספר. אבל למרות זאת, דווקא אחרי שהצליח להיגמל מעישון, אובחן דרעי כחולה COPD.



"פתאום נאלצתי להתחבר למחולל חמצן נייח ולמכונת חמצן בתיק ששוקל 4.5 קילו", אומר דרעי. "בחודש אוגוסט, פרופ' מרדכי קרמר, שנחשב לאחד המומחים הגדולים בארץ בתחום זה, עשה לי הליך ברונכוסקופי. בזכותו אני צריך להתחבר למכונת חמצן היום רק במאמץ גדול. החל מינואר 2017, אני מועמד להשתלת ריאה. היום, במצבי, אני מבקש רק בריאות".



גם שרה כרסנטי (70) ידעה שכול בחייה, וזה גרם לה לפנות לסיגריות. בעלה נהרג במלחמת יום הכיפורים, והיא נותרה אלמנה צעירה, עם ילד כבן שנתיים וחצי. "חייתי על שתיים וחצי קופסאות סיגריות ביום", היא נזכרת. "במשך השנים אובחנתי כחולת אסתמה והתחלתי לקבל טיפול במשאף. למרות זאת הרגשתי רע יותר ויותר עם כל שנה שחלפה. בשלב מסוים, כשהייתי בטיול עם הבת שלי בלוס אנג'לס, קיבלתי אירוע מוחי. שם, בבית החולים, הרופאים אמרו לי שבכלל אין לי אסתמה אלא COPD. מצבי בישראל הידרדר בגלל טיפול רפואי לא נכון, ובשלב הזה גם החלטתי להפסיק לעשן".



בדומה לדרעי, גם כרסנטי עברה הליך ברונכוסקופי בריאותיה על ידי פרופ' קרמר, אבל מצבה לא הוטב. "לצערי, היו לי תופעות לוואי של דלקות ריאות. כל הזמן הלכתי לבתי חולים", היא מספרת. "הוחלט שאני צריכה לקבל השתלת ריאות, ואפילו התחלנו את התהליך הזה בחו"ל. מדובר בתהליך קשה מאוד, כלכלית ונפשית. עברתי שבעה מדורי גיהינום, אבל אני מאמינה בטוב וזה מה שמחזיק אותי. התפקוד שלי נחלש מיום ליום. אני רוצה חיים. אני רוצה לחתן את הילדה שלי, להיות מסוגלת לחבק את הנכדים שלי. אני מאחלת לעצמי שאוכל לקום בבוקר ולעשות נס קפה לעצמי. זה מה שאני רוצה".



נצ"מ (בדימוס) יעקב פרץ (72) מראשון לציון היה שחקן כדורסל בצעירותו. כיום, אפילו לאחר הליכה קצרה, הוא מתעייף. לפני כ־15 שנה אובחן פרץ, גמלאי המשטרה, כחולה COPD. "התחלתי להרגיש שאני לא יכול ללכת כמו שצריך. אחרי כמה דקות של הליכה הרגשתי עייפות, ובמדרגות הייתי צריך לעצור אחרי כל כמה רגעים. בהתחלה חשבתי שמדובר בבעיה בלב אבל אז הלכתי לבדיקות ולאחר שבדקו לי תפקודי ריאות התברר שחליתי במחלה הזאת. באותו הרגע הפסקתי לעשן. תפקוד הריאות שלי עמד אז על 38%. היום הוא 18%".



מצבו של פרץ הידרדר לפני כשנתיים, לאחר התלקחות של המחלה. "אחרי שיצאתי מהאשפוז, התחלתי ללכת עם מחולל חמצן צמוד. הגעתי לפרופ' קרמר. הוא בדק אותי ואמר לי שאני במצב קריטי. כעת אני ממתין להשתלה. בזמנו, לאחר שאמרו לי שאני חולה, המשכתי לתפקד כרגיל. לא ממש התרגשתי מהבשורה, כי לא הכרתי את המחלה הזאת. מי ידע מה זה COPD בכלל? כשגילו את זה אצלי, זה כבר היה בלתי הפיך".



אליהו אמר (65), תושב גן יבנה, עבד כל חייו חשוף לאבק ולחומרים רעילים. בצעירותו עבד אמר בפוספטים במפעל בדרום, ולאחר מכן בבית מאפה, ושם נחשף לחומרים נוספים. העובדה כי עישן במשך ארבעה עשורים רק הרעה משמעותית את מצבו. לפני כ־11 שנה אובחן כסובל מ־COPD, וכיום גם הוא ממתין להשתלת ריאות.



"יש לי שני אחים שנפטרו מהמחלה הזאת", מספר אמר בעצב. "שניהם גרו בדימונה, שם אין יכולת להעניק טיפול נכון במחלה הזאת. שלושת ילדי לא מעשנים, ברוך השם. להם הייתה מודעות שלא הייתה לנו כשהיינו צעירים. הם ראו מה קורה לי במחלה הנוראה הזו. לי לא היה מי שידליק נורה אדומה, ואחר כך כבר היה מאוחר מדי".



מוגש כשירות לציבור בחסות חברת בורינגר אינגלהיים ישראל בע"מ