בלוג הבריאות של אבירם זינו: אפשר להישבר, אסור להגזים בכמויות

על הדיאטנית, ובעיקר על עצמנו נצליח לעבוד. אין ספק. אבל על המשקל לא. המשקל הוא השופט שלנו. בכל יום חמישי אני בא למשרדה של נטעלי, נכנס לחדר ומיד עולה על המשקל. המכשיר המשוכלל יודע לעשות הרבה: להנפיק דו״ח נייר שכולל כמה אחוזי שומן יש לי השבוע, מה ה - BMI שלי, כמה אני שוקל ועוד כל מיני נתונים שאין לי ממש מושג מה הם עושים. רק דבר אחד המשקל לא יודע לעשות: לשתף פעולה עם הסודות שלנו.

 

לי הכי קשה, באופן אישי, זה עם ימי שישי אצל אמא ואבא. אני זוכר איך פעם הייתי אוהב את השניצל המטוגן בשמן עמוק, עם חלה חמה וחציל שמנוני מעל. אפשר גם קצת פלפל חריף, ואולי אפילו סנדוויץ נוסף כזה. וזה רק הפתיח. אח״כ אני משחק עם האחייניות שלי ובין לבין הן דוחפות לי לפה (בכוח כמובן, תוך התנגדות מינמלית שלי) שוקלד, ביסלי, במבה וכל מיני פיתויים אחרים. זה נגמר בארוחת ערב שכוללת בד״כ פחמימות עם בשר, סלטים עם הרבה רטבים, וכמובן: חלה. למזלי אני לא אוהב שתיה ממותקת אז זה בדרך כלל בא עם מים, או כוס יין. 

  קל להגיד. קשה לבצע. הסלט הבריא של זינו. צילום: אבירם זינו

  

אמא שלי החליטה לעבור לאורח חיים בריא, הרבה לפני, אז המרכיבים בריאים יותר. אבל שוב, הכל שאלה של כמויות. מאוד קשה לעמוד בפיתוי של המאכלים של אמא שלי. אבל העיצה הטובה ביותר היא לבחור מינונים נכונים. לאכול בתזמון נכון. לא לפחד מהאוכל, אבל גם לא לאהוב אותו יותר מידי. 

 

קל להגיד, קצת יותר קשה לבצע. אז שאני הולך לאמא אני מנסה לשמור על הרסן, אבל גם לא כועס על עצמי שאני נכשל. אחת הטעויות הנפוצות ביותר בדיאטה היא מה שבא אחרי שנשברים, לרגע. בד״כ אחרי שנשברים ואוכלים משהו שלא מופיע בתפריט המאוזן שהדיאטנית כתבה לנו, אנחנו רצים אל המקרר ומתירים לעצמנו הכל, בבחינת ״תמות נפשי אם פלישתים״, או ״תמות נפשי עם השוקלד״ אם תרצו. כאן נכנסת שוב משוואת הכמויות. אפשר להישבר, אסור להגזים. טוב, אני יוצא בדרך לדיאטנית להישקל השבוע, תחזיקו לי ידיים, אני אשוב ואדווח כאן מחר, וגם: קצת על דיאטת האדם הקדמון. נראה מה נטעלי חושבת עליה.

משוואת הכמויות נכנסת. תבשיל נהדר של כרובית, ברוקולי ושעועית ירוקה. צילום: אבירם זינו