שוק והיפסטרים: שתי מסעדות מגניבות במיוחד בתל אביב

החל ממבט ראשון (אוקיי, שני), תיחשפו למסעדה מזן אחר. קסומה וייחודית, מרוהטת בפריטים יד שנייה בעלי טוויסט שמעלה חיוך. על התקרה דבוקים מזרן של מיטה ישנה וכריות ספה, על הקיר דבוקים מכסים של סירים, ובתווך מצאנו תמונה של אישה קשישה בבגדים תחתונים בלבד. אוונגרד במיטבו. 
 

גם התפריט אוונגרדי וכתוב בלשון מגרה ומסקרנת. הנה פירוט של המנה הראשונה המופיעה בתפריט, לא נגענו: "כשנולדתי, אבא הכין שלוש צנצנות של שום פרסי. אני גאה להגיש לכם טיפה אחת מזיכרון ילדות בצלוחית שמן מכפר ימה וקרע לחם". לא מקסים? בהחלט. חבל רק שמעבר למילים היפות מסתתר מחיר לגמרי לא טבעוני בעבור חתיכת לחם עם שמן: 21 שקלים.
 

התייעצנו עם המלצרית (סטודנטית למשחק, היפסטרית, טבעונית) לגבי המנות, וכה המלצתה: "צ'יפס!". וכפי שהוא כתוב בתפריט: "צ'יפס קרוע ביד וקטשופ שהכנו לבד". המנה כוללת שקית נייר ובתוכה, כמובטח, קרעי תפוחי אדמה, חסרי צורה וא-סימטריים, על קליפתם, עם צלוחית קטשופ חביב, שהיתרון היחסי שלו מסתכם בזה שהוא נטול חומרים משמרים.

אבל ממתי צ'יפס עולה 36 שקלים? בפעם האחרונה שבדקנו, קילו תפוחי אדמה עולה חמישה שקלים.המחירים הטרידו אותנו לכל אורך הארוחה, שכן מדובר במסעדה טבעונית המתבססת על ירקות ופירות, שמחירם הוא שקלים בודדים.

מדוע, אם כך, הם מתומחרים כה גבוה? גם מנת הסשימי אבוקדו עם הבטטה והפלפל החריף מסקרנת, יפהפייה בצבעיה ובעלת טעמים חריפים לצד מלטפים, אולם שום דבר לא מצדיק מחיר של 45 שקל בעבורה. גם לא מנת השווארמה ללא שווארמה, שאומנם היתה טעימה עד מאוד, אבל עלתה 67 שקלים. 
 

כשסיימנו את הארוחה ביקשנו מגבונים, אבל כדרך ההיפסטרים, טענו המקומיים שהם לא מחזיקים כימיקליים והפנו אותנו לשטוף ידיים בשוקת - כך קראו לברז. אכן, חוויה.

"זכאים", בית השואבה 20, תל אביב, 03-6135060

3.5 כוכבים
 

מתישהו בעשור האחרון הפך שוק הכרמל לשוק של תל-אביבים מגניבים. הרוכלים הם אותם רוכלים, אבל הקהל – הו, הקהל, הפך מקשה יום למפונפן. לא לשווא פורחות במקום גם מסעדות שמכוונות גבוה יותר ממנות הסביח המסורתיות, ו"המנזר" הפופולרי כבר לא לבד. לפני ארבע שנים פתח אמיר קרונברג את "גדרה 26" בפינת הרחוב, והקהל התל-אביבי, על עקביו ואיפורו השחור, נוהר לשם לפני או אחרי הקניות בשוק.
 

הקרבה לשוק הופכת את המסעדה לאטרקטיבית במיוחד בימי שישי - לא רק בשל המרקם האנושי אלא גם בגלל ההיבט הקולינרי. "יש ברוקולי?", שאלנו את המלצר לאחר שבחרנו מנה ראשונה מתוך התפריט. "לא", ענה, "אבל חכו, מישהו כבר הולך לשוק על מנת לקנות". הוקסמנו.

חבל רק שבדיעבד התברר שזו המנה החלשה ביותר במסעדה: גבינת מנצ'גו פזורה מעל ברוקולי מאודה ותו לא (25 שקל). פרזנטציה יפהפייה מוגשת במנת הבריוש עם הדג המלוח (30 שקל): חומרי הגלם מסודרים יפה בצלחת – דג מטיאס משובח, ביצה קשה, גבינת שמנת, בצל ועוד - ועל הסועד להרכיב את המנה לפי טעמיו. מנה נוספת שספגה את שורשיה בארוחות שבת בבוקר של יהדות פולניה היא הגרבלקס, שאומץ מסקנדינביה, המוגש כאן עם סלט תפוחי האדמה, שמיר, לימון וחזרת חריפה (39 שקל). מנות קלילות, חביבות, לא מתיימרות ועם זאת מרעננות. 
 

המחירים סבירים לחלוטין, הגם שהמנות העיקריות אינן כוללות תוספות. חריימה קציצות בורי (50 שקל) מכילה שלוש יחידות עשירות ומתובלות היטב, ואלו מוגשות עם רוטב גזר, פלפל אדום, לימונים וכוסברה טרייה מהשוק, ואילו הקובה בורגיניון ממולא בבשר רך שעבר בישול ארוך, ויחד עם תוספת צנועה יותר – אורז (10 שקל לצלוחית קטנה) או גראטן תפוחי אדמה מצוין (15 שקל) מהווה אופציה נהדרת להתחיל איתה את יום שישי בואכה החמין של שבת.
 

ואולם את המנה המנה הטעימה ביותר במסעדה אכלנו בסוף: סורבה תפוח וסלרי. אומנם לא מכינים אותה פה, אבל לא מצאנו כמותה בכל העיר. שילוב מרתק, מנוגד, המשלב בין פרי לירק ובכל זאת מצליח להאפיל על הגזר-תפוז המסורתי. שווה להגיע רק בעבורה. 

קבלו תיקון – לא רק, אלא גם.