אומנם ירושלים לא מפסיקה להיות מוכה, אבל בתגובה היא עורכת אירועי תרבות כאילו היה זה ניצחון כוחות האור על האופל. כאלו הם אירועי הקולנוע הקולינריים, שמסגרתם יוקרן הסרט הדוקומנטרי “זן נדיר”, המביא את דיוקנו של חקלאי שעוסק בליקוט זרעים נכחדים. בתום ההקרנה יתקיים מפגש בהשתתפות פרופסורים לחקלאות והשף חוסאם עבאס, בעלי רשת המסעדות “אלבאבור” שמגדל את הירקות למסעדה בשדה הבלאדי שלו.
עבאס לא עושה עניין מהשתתפותו באירוע. עוד פאנל, פחות פאנל זה כבר לא ישנה את המציאות הקשה. הוא כנוע, לא מסופק, ולמרות המטעמים שהוא מוציא מתחת לידיו, מר לו. ויש לו סיבות.
המסעדות שברשותך היו תמיד בית לשני העמים. מה קורה כיום, כשהרוחות סוערות?
“אלבאבור, מאז הקמתה לפני עשרות שנים, הגישה אוכל שונה מהמסעדות המזרחיות והערביות. היא הגישה אוכל פלסטיני שהמסעדנים פחדו להגיש לאורחים שלהם. אין אוכל שיכול לגשר בין אנשים, הבעיה האמיתית היא באוכלוסייה היהודית, שלא מספיק מכירה את אזרחי המדינה הערבים. מי שחייב לקרב לבבות בין עמים זה מי שעומד בראשה. זה לא התפקיד של האזרח הפשוט. לרוב המוחלט של ערביי ישראל יש חברים יהודים בכל חלקי הארץ. אנחנו מכירים אתכם טוב מאוד, הבעיה היא שאתם לא מכירים אותנו מספיק. הנה, ברגע שהתחילו לכתוב על האוכל הערבי הטוב בארץ, אנשים התחילו להעריך את המטבח הזה. תוסיפי לזה את העובדה שתוכניות בישול קיבלו ערבים ישראלים כמשתתפים, וכך אנשים הבינו שמאחורי כל שף ערבי יש מטבח מכובד ורציני".
מה היית רוצה שנדע עליכם ושאנחנו עדיין לא יודעים?
"האם אתם באמת מכירים את אזרחי המדינה הערבים או שאצלכם אחמד זה אחמד, וערבי הוא ערבי. מתי תתייחסו לאזרחי המדינה כשווים כמותכם? מתי יהודי ביקר בכפר ערבי ולמד מה כואב לנו? אנחנו עדיין רחוקים מאוד מתקציבי הפיתוח והתשתיות שיש ליישובים יהודיים. את יודעת שאצלנו יש עדיין עמודי חשמל באמצע הכביש, והביוב זורם חופשי? זה נראה לך חיים שאזרח מדינת ישראל ראוי לחיות?”
בטח קשה לחיות בתחושה שמכבדים אותך ואתה שווה, אבל רק למראית עין. לא בא לפעמים לצעוק? איך אתה משחרר את הזעם?
“אני משחרר את כל הכאב בהפיכת עולמות למצוא תבלין חדש, או מנה חדשה למסעדות, ובפתיחת עוד סניפים לאלבאבור, ועוד הצלחות. כשאני מגיע הביתה בסוף היום אני מרגיש מצוין, כי זו ההצלחה שלי. הפכתי היום למוביל בגדול במטבח שעליו גדלתי ואותו למדתי וחקרתי. הפכנו להיות מותג מוביל בענף האוכל”.
ועם זאת, עדיין לא הציעו לך להיות שופט בתוכנית ריאליטי.
“אני לא מאמין שייקחו שף ערבי להיות שופט ולא מאמין שייקחו שף ערבי להוביל תוכנית בישול. אבל אם תהיה כוכב טלוויזיה ותנטוש את המטבח שלך, הלקוחות יברחו לך. אני במטבח למעלה מ־ 30 שנה וראיתי איך המקצוע הפך להיות מכובד יותר ואיך השפים הפכו לסלבריטאים. אבל תוכניות ריאליטי לא עושות את השף, אלא השף עושה את האוכל שלו. השם שלך יהיה מוצלח רק אם המסעדות שלך יצליחו. אם אלך לתוכנית בישול זה לא ירחיק אותי מהמטבח, הרי בסוף אני מתפרנס מהמטבח והטלוויזיה היא רק לקידום העסקים שלי. מי שאוהב מטבח בחיים לא יעזוב אותו”.