העולם התחתון: ביקור בשמורת הטבע הנמוכה ביותר בעולם

ים המלח, שמלבד טבילה במימיו השמנוניים מציע עושר היסטורי וארכיאולוגי, הוא אחד האזורים שכמעט בלתי נסבל לטייל בהם בקיץ. אז כשחנוכה עדיין איתנו ומזג האוויר נעים, כדאי לנצל את החופשה ולהגיע לצפון ים המלח - אזור מרשים ביופיו שמציע גם מערות נסתרות, מעיינות מים מתוקים,  אזורי טבילה דתיים ואת הגן הלאומי קומראן.

אחת האטרקציות העיקריות באזור היא שמורת עינות צוקים, המוכרת גם בשמה העממי עין פשחה ("שבור" בערבית). מדובר בשמורת הטבע הנמוכה בעולם, המרכזת מספר רב יחסית של נביעות טבעיות שלצדן נמצאו שרידים לפעילות אנושית. עין פשחה, שהוכרה כשמורה בשנת 1969, נמצאת מול מצוק ההעתקים על השבר הסורי-אפריקאי, והמים שבשטחה מגיעים מהאדמה ולא ממי גשמים, ממעין נהר תת-קרקעי שמתחיל בהרי ירושלים. כך שאין זה משנה באיזו עונה תגיעו - הבריכות תמיד יהיו מלאות. המעיינות מספקים 60 מיליון קוב מים בשנה, שחלקם מוזרמים לים המלח.
 

השמורה מורכבת משלושה אתרים, אך רק שניים מהם פתוחים למבקרים. האתר הראשון, "שמורה קולטת קהל", מהווה את חלק הארי. שטחו 500 דונם ובו שירותי הצלה, שולחנות פיקניק, מלתחות, פינות מוצלות ובריכות מים (מליחים). זה גם האזור היותר עמוס ברוחצים. אם תרחיקו מעט מהבריכות תגלו בשטח גם את האתר הארכיאולוגי שגילה רונלד דה וו, הכומר הצרפתי שעמד בראש הצוות הראשון שחקר את מגילות ים המלח במערות קומראן.
 

החלק השני של האתר הוא "השמורה הסגורה", שכפי ששמו מעיד עליו אינו פתוח לקהל הרחב. החלק השלישי והמסקרן יותר הוא "השמורה החבויה", שנמצאת בחלק הדרומי של האתר. אפשר להגיע אליה בתיאום מראש, והסיור מתאפשר רק בליווי מדריכים מוסמכים של רשות הטבע והגנים. בסופי שבוע ובחגים נערכים בדרך כלל שני סיורים ביום, אך מומלץ לבדוק מראש ולא לפספס את הביקור.
 

המסלול המוסדר שבשמורה נוח מאוד להליכה ועובר בין האתרים המרכזיים שלה, כך שאם תיצמדו לשילוט, לא תחמיצו שום דבר חשוב. בצדי הדרך תוכלו להבחין בסוגי עצים שונים, בהם עץ תפוח סדום. זהו עץ פרי, אך פירותיו הם לא תפוחים למאכל, אלא תרמילים המכילים את זרעי העץ. הרוח הדרומית מעיפה את הזרעים מהתרמילים, וכך העץ מתרבה ומתפתח. מהעץ יצרו בעבר את פתילת המדבר (פתיל שניתן לטבול אותו בשמן ולהדליק), ולמרות השימוש שעושים בו מדובר בעץ רעיל.
 

מעבר לעצים מחכה לכם אתר עין פשחה - חווה חקלאית שהוקמה בתקופה הרומית. כרגע ניתן לראות את שרידיו של מבנה בעל שתי קומות, אשר היה ככל הנראה וילה כפרית טיפוסית. המבנה נהרס בתקופת המרד היהודי ונבנה שוב, לפני שנהרס סופית במהלך מרד בר כוכבא. אם תצטרפו לסיור המודרך תוכלו להמשיך אל השמורה החבויה. בדרך תוכלו למצוא עוד צמח מעניין שגדל באזור - המלוח הקיפח - צמח תבלין בעל מליחות טבעית שניתן לשלב אותו בבישול ובאפייה.
 

מעבר לשער השמורה נמצא גשר עץ קטן המחבר אותנו למסלול החדש, ואם תביטו למעלה לאורך השביל, תוכלו לראות על עצי האשל קנים של דרור הירדן, המקנן במקום כל השנה. בשטח מסתובבים בחופשיות גם כמאה חמורים, שהובאו במיוחד לאזור כדי שישתלטו על צמיחת הקנה שפלש לשמורה. אגב, בתחילת שנות ה-90 הותקפו החמורים על ידי נמרי מדבר.
 

השביל מוליך אותנו לבסוף אל בריכת מים מתוקים. הבריכה, שמסביבה סוף, היא עוד תוצר של המעיין הנובע במקום, ולצדה ניתן לראות גם את צמח הצלף הקוצני המסוגל לשרוד בתנאי בצורת קשה ולספק פירות.
 

לאחר מכן ממשיך המסלול לתצפית על ים המלח, שבשל נסיגת קו המים מרוחק יותר מקילומטר מהשמורה. לאחר התצפית תוכלו להיפרד ממדריך הסיור, ולהמשיך דרך שביל צר בין העצים לבריכות האחרות של השמורה. אלו שתי בריכות של מים מתוקים, המחוברות בתעלות. בשטח הבריכות יש שולחנות פיקניק וקצת מאחוריהם עצי צפצפה, המספקים צל טבעי כל השנה.