זה כבר כמה עונות שאנחנו מקפידים להתאהב בסיידקיקס של ה״מחוברים״ יותר מאשר במחוברים עצמם (היי ברוס רובינשטיין!). העונה הזאת, פיתחנו קראש רציני על מירי שילון, אמה של עדי שילון. נכון שתפקידה הרשמי הוא ללוות את יקום הדייטינג הכאוטי של בתה אבל שילון סיניור פשוט גונבת את ההצגה. מירי מייצגת אישה לא צעירה עם נפש חופשייה וחכמה של אינדיאנית, גוף בנוי לתלפיות ופה ג׳ורה שמבייש את הדור הצעיר והעלק-ליברלי שאליו משתייכת בתה. מסוג הנשים שדראג קווינז בונים עליהן פרסונות, במובן הכי מעריץ של המילה.
לכאורה, מירי היא הדבר האמיתי, האישה החזקה והחכמה ששולטת בנרטיב של עצמה בביטחון עילאי ודרכו היא מספרת, למשל, כיצד הפכה בעל ליזיז ("מקודם היה הכל חוץ מסקס, עכשיו זה רק סקס!"). היא נכנעת עם בתה לבולמוסים נהנתניים באדיבות "מוזס" ושולפת את המילה "זיון" במהירות שבה אנחנו שולפים ארנק (ומקנחת בעצת "תשתרללי ותיהני!" אמהית לבתה). כן, אם מירי שילון הייתה דמות פיקטיבית היא הייתה סמנתה ג׳ונס מסקס והעיר הגדולה, אבל כאן גם מגיע הקאצ׳. "מחוברים פלוס" היא יצירה תיעודית ולא פיקציה, ובאחד מהפרקים האחרונים, שילון חוזרת לבן הזוג שאול צירלין, שממנו נפרדה לאחר שהתקף זעם אלים שלו הסתיים בהגשת תלונה במשטרה מצדה.
כיצד ייתכן שדווקא האייקון הנשי החזק והמסקרן של העונה מצליח לייצר את אחד המסרים הבעייתיים ביותר שלה? ייתכן שמתחת לחזות מלאת העוצמה מסתתר קורבן נשי מוכה, המעורר יותר רחמים מהשראה? האמת עוד תתגלה, יש להניח, על כל מורכבותה הבלתי מתוסרטת. ואגב, ייתכן שבמורכבות השנויה במחלוקת הנ"ל בכלל טמון כוחה של שילון כדמות וכאישה. בינתיים, נצא כאן בקריאה חד-משמעית למנהלי התוכניות: תנו לנו עוד ממירי שילון ורצוי בספין-אוף משלה.