יכול להיות שזה משום שתמיד הייתה לי נטייה לכיוון האופנתי, או שזה פשוט הקטע של כל נערה בת 16.



תהיה הסיבה אשר תהיה, כשאני הייתי בת 16, יותר משהיה חשוב לי להצטיין במתמטיקה והרבה יותר משהיה חשוב לי מה אני הולכת ללמוד באוניברסיטה, היה חשוב לי ללבוש מה שבא לי לבית הספר. רבים מבני המושב שבו גדלתי, מגשימים, למדו בבית הספר האמנותי תלמה ילין בגבעתיים, ואני זוכרת שהחופש שניתן להם לבטא את עצמם אמנותית בכל אמצעי אפשרי, כולל באמצעות הביגוד, עורר בי קנאה.



אני, שלמדתי בבית הספר התיכון ביהוד, ניסיתי להעניק לחופש הביטוי הזה את הגרסה שלי. ואלוהים עדי שאני הגעתי לבית הספר עם כמה אאוטפיטים שלא היו מביישים את ימי הזוהר של קדאפי. אני זוכרת יום של גופיית בטן עם הדפס סופרמן וחצאית שאנטי הודו בכתום, ויום אחר עם מכנסי ג׳ינס גזורים וחולצה בגזרת חלוק. אחד הימים המכוננים בעבורי היה היום שבו הילכתי בגופייה חשופה במסדרונות בית הספר תוך שאני מפגינה את קעקוע הכתף החדש שלי לכל עבר. סגנית המנהלת עצרה אותי במסדרון, תפסה לי את הזרוע, ולהפתעתי פנתה אלי בחיוך ואמרה: ״וואו, איזה קעקוע מגניב״.



כן, כזה היה בית הספר התיכון שבו התחנכתי בראשית שנות ה-2000. מפלצת בטון בת כ-1,200 תלמידים שאיגדה את אחת מאוכלוסיות היעד האקלקטיות ביותר בנמצא - מתושבי סביון והמושבים העשירים של הסביבה ועד אוכלוסיית המעמד הבינוני של העיר יהוד. על התמהיל המשובב הזה ניצחה בעוז מנהלת בית הספר שהקפידה על פלורליזם מופתי. או במילים אחרות, עשינו מה שבא לנו והיה לנו כיף לחלוטין. תחושת חופש הבחירה שהעניק לי בית הספר התיכון, ממקצועות הלימוד ועד הביטוי החיצוני שלי, זכורה לי כאחת החוויות המשחררות של חיי.



*****



השבוע גיליתי שבעוד אני העברתי את ימי התיכון שלי במעין קומונת חופש מופלאה, הגיע הזמן לחשב את קצו לאחור. תלמידות התיכון של ימינו אנו נאלצות להכפיף את רצונותיהן בשל כללים מיושנים למדי. ובעיקר, מדיפי ניחוחות סקסיזם.



למי שלא מעורב בעניינים, להלן תקציר. בשבועיים האחרונים קמה מחאה בינלאומית מתוקשרת המלובה באמצעות הרשתות החברתיות. המוחאות: תיכוניסטיות. המחאה: אל תגידו לנו שאנחנו צריכות להתלבש אחרת מאיך שהבנים מתלבשים, או במילים אחרות: קוד לבוש סקסיסטי -לא בבית ספרנו.




מחאת המכנסונים צברה תאוצה ברשתות החברתיות. צילום: צילום מסך מתוך הפייסבוק


לפני כשבוע תלמידת תיכון מקנדה נקראה למשרדו של המנהל לאחר שהגיעה לבית הספר בחולצת בטן. היא החליטה למחות והכריזה על יום הולדתה, ה-26 במאי, כעל ״יום חולצת הבטן״. ״המורה שלי אמר לי שהחולצה שלי נראית כמו חזיית ספורט, ושלח אותי למשרדו של המנהל״, סיפרה, ״סירבתי להחליף חולצה או לכסות את עצמי, ושוחחנו במשך שעה בלי להגיע למסקנות. קיבלתי אזהרה ונאמר לי שאם אתלבש כך שוב, אבקר אצל המנהל שוב. אני מבקשת מכולם להגיע לבית הספר בחולצת בטן, גופיית ספורט או כל דבר שדומה לזה, כדי להביע מחאה נגד החפצת גוף האישה והפיכתו לסקסי בכוח״.



בעזרתה האדיבה של הרשת החברתית, המחאה הגיעה לישראל והפכה למה שמכונה ״מחאת המכנסונים״. בגל החום של השבוע שעבר מחו תלמידות בית ספר באילת על כך שנאסר עליהן ללבוש מכנסיים קצרים, בניגוד לבנים. ״אנחנו סובלות ממש, זו סכנה לבריאות״, הצהירו. עוד לפניהן, בשבוע שעבר עוררה סערה תלמידת תיכון מכיתה י״א בבית ספר בכפר סבא. התלמידה, נטשה פודוליאק, הציתה את המחאה שלה בפייסבוק וטענה כי בית הספר מפלה בין בנים לבנות. ״אלו הן רגליים, עם נעליים וגרביים, ממש כמו אצל הבנים״, כתבה, ״אני מבטיחה לכם שגם אם נגיע במכנסיים קצרים נמשיך ללמוד ולכבד את המקום. להפך, אולי סוף-סוף נתרכז בלימודים ולא בחום המזעזע״.



אגב, כבר לפני חודשיים החל להתלהט הנושא במחוזותינו כאשר קבוצה של תלמידי תיכון בגין בראש העין מחתה נגד הנהלת בית הספר, שהתירה לתלמידים להגיע במכנסיים קצרים או עם קרע בג׳ינס ולתלמידות לא. ביום ראשון האחרון קבוצת תלמידות שלחה מכתב לשר החינוך, נפתלי בנט, המביע את מורת רוחן באשר לאיסור על תלמידות להגיע במכנסיים קצרים בחלק מבתי בספר בישראל. אין ספק, בנות ישראל מגויסות מתמיד.



אגב, כבחורה בעלת חזה שופע שתמיד הייתה מתוסכלת מכך שלא משנה מה אלבש, תמיד אראה לפחות מעט יותר פרובוקטיבית ממה שתכננתי להיראות, אני לא יכולה שלא להזדהות עם הבנות על כעסן שאת המציאות שלהן (רצון להתאוורר במהלך גל חום מקומי) תכתיב עובדה פיזית שאין הן שולטות בה (צורת גופן). הנערות לא אשמות בגופן או באופן שבו הוא יעורר את מבטם של אנשים כאלו או אחרים. בשום סיטואציה הן לא אמורות להתפשר - לא על הסגנון האישי שלהן ולא על אוורור גופן במהלך חודשי הקיץ הנוראים.



אני מצדיעה לבנות האלו. למי שחושב שמדובר במחאה שטחית, זו טעות. שכן בניגוד אלי, שהסתכלה על הבחירה בלבוש ייחודי וקצר לבית הספר כעל ביטוי אמנותי ואינדיבידואלי גרידא, בנות המחאה לא נלחמות על הזכות להתלבש מגניב ולהיות אופנתיות בקיץ, הן נלחמות על הזכות להיות שוות בזכויותיהן לבנים. הבנות האלו אדירות. נקודה.