זה הולך להישמע כמו שקר גס, אבל אני רצינית כמו רעידת אדמה - "נעים מאוד, קוראים לי יעל, אני בת 32 ועד לפני שלושה חודשים לא ידעתי להכין אורז". כן, איכשהו הצלחתי להעביר את העשור האחרון (ומדובר בכל שנות ה-20 שלי) במחטף ארוחות מהיד לפה, בהכנת סנדוויצ'ים וביתר אלתורים קולינריים המאפיינים אנשים צעירים שלא קולטים שכמעט הגיעו לגיל שבו המשפחה תצפה מהם להיות אלו שמזמינים את כולם לחג. 

החודשים הראשונים במטבח (בעיקר במטבח הביתי של דירה תל אביבית ממוצעת) בהחלט הציבו בפני אתגרים. החל בגילוי שיש מתכונים שדורשים יותר מקערה, תנור ותבנית (מה לעזאזל אני אמורה לעשות עם מעבד מזון? ואם אני כבר נאלצת להכיר אותו, למה הוא לא מחולק בחינם?), וכלה בהכרה בעובדה שמטבחי הזעיר, המכיל פלטת גז כחושה של שתי להבות, עלול להפוך אותי ללוליינית כלים וסירים שמסיימת את מרבית הסשנים שלה במטבח עם כוויות מסתוריות באזור המרפק. 
גם אקט הבישול עצמו התגלה כמורכב למדי. תשכחו מ"בישולים" נונשלנטיים מהז'אנר הסטודנטיאלי בסגנון פסטה ברוטב שמנת - החודש עמדתי במטבח חמש שעות (?!)ושקדתי על הכנתו של פאי רועים טבעוני (אתם מוזמנים לוותר על התענוג המפוקפק וללכת ישר על הגרסה הקלאסית שכוללת בשר טחון, שמנת וגבינה צהובה). אני משערת שאשפיות מטבח מנוסות ממני ודאי יצליחו לתפור מנה כזאת בשעה וחצי, אבל מאחר שאני בשלנית מתחילה, גיליתי שכל מתכון חדש דורש את כמות השעות של יום עבודה משרדי ממוצע.  

החלטתי להתחיל ולדאוג לעצמי במובן של הבישול, כי אני באמת מאמינה שלבשל לעצמך משמעו לדאוג לעצמך. אנשים לא מבשלים לעצמם רק בגלל שזה זול יותר (זה לא), אנשים מבשלים כי אקט הבישול טעון כולו באנרגיה של דאגה עצמית וברצון להעניק הזנה וטיפול. בישול זו גם אחלה תרפיה - יש משהו בפעילות המבוססת על הנחיות מדויקות לחלוטין שמרוקן לך את הראש מהצורך לחשוב ולעבד מידע. שלא לדבר על זה שערבוב לסוגיו לגמרי יכול לתפקד על תקן של מדיטציה ופעילות גופנית גם יחד. עם זאת, קשה לומר שהגישה הדומסטית שלי צמחה על קרקע בתולה או רוחנית גרידא - בשנתיים האחרונות החזרה לחלל הביתי ככלל ולמטבח בפרט הפכה לסוג של טרנד פופולרי. שלל סלבריטאיות משקיעות עכשיו את מיטב זמנן הקרייריסטי בבניית אימפריות לייף-סטייל שפונות אל לבה של האישה "הקטנה" ואל משק הבית שלה. מאחר שאני קורבן טרנדים ידוע, החלטתי גם אני לנסות ולהצטרף לחגיגה. שיהיה לי ולחשבון הגז של הבניין בהצלחה.  
חמישה שיעורים שכבר הספקתי ללמוד במטבח:
1. חייבת להיות דרך פשוטה יותר להכין ציר ירקות מאשר אשכרה להכין ציר ירקות. כל הבלגן הזה בשביל לזרוק בסוף הכל לפח ולשמור את המים?!
2. לבשל זה לא בהכרח זול יותר מלאכול בחוץ, כמו שסיפרו לנו. או במילים אחרות, אנחנו גרים בישראל ומדובר במשאב לאומי, למה שמן זית יקר כל כך?!
3. הבעיה היא לא לבשל, הבעיה היא לשטוף אחר כך את הכלים. ואיך נשים עם ציפורניים בנויות עושות את זה? ולמה ריח השום לא מש מהציפורניים במשך שבוע?
4. כל דבר שקשור בפסטה לא נכנס לקטגוריה של לבשל.  
5. העובדה ששני מרכיבים מזכירים חיצונית אחד את השני לא הופכת אותם לזהים, או במילים אחרות, חמוציות הן ממש לא תחליף לאוכמניות - ממש כמו שסוכר הוא לא המקבילה של מלח.