אוהבת להיות בבית: כך הפכה הרביצה לצורת הפנאי הכי קולית

הספירה הביתית הפכה בשנים האחרונות לבמה המרכזית בה מבלים את שעות הפנאי, מארחים ונרגעים, כאילו הקונספט של "להישאר בבית", עשה טרנספורמציה, ממעוז החנוניות למעוז העכשוויות. אגב, אם חוויית הבית האישי שלך לא מספיק לך- גם בתים של אחרים הפכו למוקדי התרחשות ובילוי לגיטימיים. לא מעט אנשים ברחבי העולם משכירים את בתיהם לאירוח דרך אתרים דוגמת Airbnb  והופכים את חווית החופשה הביתית לטרנד בינלאומי שכבר מזמן מעורר את חמתם ולחצם של בתי המלון הקלאסיים. כמובן, העובדה שהבית הפך לספירה מרכזית בחייהם של לא מעט אנשים, ובעיקר נשים, מתבטא לא מעט בעדנה ובטרנדיות המחודשת של פעילויות לייף סטייל דומסטיות דוגמת בישול, סריגה, יצירת עבודות קראפט ואפילו טיפול בעציצים. באופן גורף, הדור הצעיר הפך לביתי יותר ומכונס יותר, ובתוך כך, הנשים, שבאמצעות גלי הפמיניזם הקודמים הפכו לדמויות שמסתערות בתאווה על העולם, חזרו (חלקן לפחות) לגלות גם את התענוגות וההטבות של המרחב הביתי. המקום בו אפשר ללבוש טריינינגים בנחת, לאכול ישר מתוך המקרר ובאופן כללי להתנהג איך שבא לי בלי שאף אחד יסתכל וישפוט את הנהנתנות והעצלות המתריסה שלי. 

מעניין לבחון במובן החברתי- כלכלי מהיכן מגיעה תופעת ההתכנסות פנימה של דור המילניום והחיבה המחודשת לספירה הביתית. ללא ספק, מדובר בתופעה ששואבת את כוחה מכמה אספקטים תרבותיים- חברתיים- כלכליים שונים. מצד אחד, ללא ספק במובן המדיני-  אקלים פוליטי שכולל גל טרור עולמי שמוחצן ללא הרף בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, בהחלט מעלה את הרצון להתכנס פנימה ולהגן על עצמך מהעולם החיצון, במובן הפיזי של ממש. במובן הכלכלי, ללא ספק, יוקר המחייה, מעלה את ההכרח למצוא פתרונות פנאי שונים ונגישים יותר באזור הבית או בתוכו. זוכרים שלפני כמה שנים פרצה תופעת חופשות הסטייקיישן? החופשה בה אתה לוקח חופש מהעבודה רק כדי להישאר ולנוח בבית שלך או בעיר מגוריך? אז מדובר בלא ספק בתופעה שחזתה את כל החזרה לביתי של התקופה האחרונה. 

במובן מסוים יש כאן גם תגובת נגד לתרבות היזמות שהפכה למאוד טרנדית בדור הנוכחי וכן לדורות הקודמים שקידשו את ההישגיות והקרייריזם. החודש פרסם  ה- New York magazine כתבה שעסקה בתופעת קסמן של ה- "נערות העצלות" שמקדמת הרשת החברתית. הכתבה מדגישה שלא מעט מהגישה של הנשים החדשות, שרוצות להשיג את דברים אבל לא רוצות להתאמץ על כך יתר על המידה, נשענת על העובדה שקודמותיהן טרחו והזיעו יתר על המידה על מנת לתחזק את חייהן והן לא מעוניינות בכך יותר. סורי, גל גדות, אבל הנשים החדשות לא רוצות להיות וונדר וומן - הן רק רוצות לעשות כיף. הן רוצות ללמוד טריקים לפשט את חייהן ולהפוך אותם לקלים ונעימים ככל האפשר. 

ואם כבר מדברים על שאיפה לחיים קלים ונעימים, לפחות למראית עין- אספקט נוסף שלא ניתן להדחיק את השפעתו על שובו של הבית לכותרות הזוהרות הוא הדימויים שאנחנו נחשפים אליהם ברשתות החברתיות. זה כבר כמה שנים ששלל בלוגריות, סלבריטאיות וקובעות דעת קהל מייצרות תדמית ציבורית מודעת, בעיקר ברשתות החברתיות, שכולה שיר הלל לפנאי, לכיף ולנהנתנות. תרבות הפנאי, ואנחנו מתכוונים למילה "פנאי" תרתי משמע, היא משהו שדור המילניום נחשף אליו באופן תדיר בשיטוטו ברשתות החברתיות. והתמונה שנגלית שם היא לרוב כזאת שזועקת נון שאלנאטיות וקוליות מנומנמת. כוכבות האינסטגראם הגדולות, למשל דייזי לואו, האנה ברונפמן, קיארה פראני, בר רפאלי, צ'לסי ליילנד ואפילו קים קרדשיאן הן נשות ג'ט סט, איט גירלז בלוגריות, נשות חברה שמתרוצצות בעולם ממסיבה למסיבה. הן אמנם לא ממש נחות, אבל התחושה היא שהן גם לא ממש עובדות- והן ממש לא מתביישות בזה. קארה דלווין, למשל, הביאה לעולם את הפרצופים המטופשים ואת אכילת הג'אנק פוד נטולת רגשות האשמה. לצד נערות איט נוספות היא גם העלתה לדרגת אומנות את העובדה ש- "עבודה" היא מושג יחסי, ובהחלט לא משהו שאמור להיראות כמו מאמץ עילאי. 

הרשתות החברתיות, בעיקר אלו הויזואליות דוגמת רשת האינסטגראם, הביאו לעין הציבורית של העם את חיי היומיום של העשירים, אלו שחיים חיי רוגע ופנאי שכוללים מזון בריאות ורביצה במלדיביים. חיים מהסוג שמאפשרים לצלם שלל תמונות מבתי קפה ברחבי העולם, אימוני כושר יומיים, מסיבות על איים נידחים וכמובן- לעצב את הכול לפריים אחד מהודק באופן מושלם. העבודה הקשה והמתח? הם חזרו להיות באופן מובהק מתמיד מנת חלקם של מעמד הפועלים. מרבית הנשים אמנם לא יכולות להרשות לעצמן לתעד את אותו אורח חיים טרנסאטלנטי, אבל גם הן יכולות ליצור את תמונת המצב מלאת הפינוק והכרבול שלהן- באמצעות הפיכת ביתן לסט צילומים שזועק כולו שפע, יוקרה ופינוק. גם העובדה שהסלבריטאים החלו להכניס אותנו לביתם הפרטי באמצעות חשבונות הרשתות החברתיות, הפכה את מתחם הבית לאזור לגיטימי וראוי להוקרה ועיצוב. אותן איט גירלז וסלבריטאיות, תוך ניסיון לייצר מצג שווא של בלתי אמצעיות וקרבה לעוקבים שלהן, מקפידות גם לתעד את חיי הבית שלהם, ולא מעט מהעוקבות מנסות נואשות לחקות את האסתטיקה הזאת ולייצר גם הן סביבה ביתית חמה ומלאת עונג, ממש כמו של הכוכבות הגדולות. 

אגב, ללא ספק מדובר בתופעה שהיא גם תלוית אקלים. קשה שלא לשים לב שבלוגריות מאזורים קרים כמו קנדה או אירופה, נוטות "לדגמן", חיבה ביתית יותר מאחיותיהן שגרות במדינות קרות. הבלוגרית אסתי לאלונד, בלוגרית לייף סטייל בריטית ידועה, מצהירה על היותה Home Girl באופן מובהק לא מעט פעמים, עצם העובדה שהיא מתגוררת בלונדון הגשומה, הופכת את הנטייה הזאת שלה לפוטוגנית וגם פרקטית יותר. 

אחת מהתעשיות שמבטאות כבר כמה עונות באופן מובהק את ההתכנסות הזאת של דור המילניום בבית היא כמובן תעשיית האופנה. שלא במפתיע, מעילים וסריגים עצומים בגזרת Cocoon, כלומר גולם, הפכו לטרנדיים ונחשבים במיוחד. מעילים בגזרת ביצה ויתר גזרות של בגדים שנדמה שאפשר לישון בתוכן, הפכו לנורמה ויצרו תרבות לבוש שהיא יותר מתכרבלת מפועלת. בחורף הקודם היה זה הפונצ'ו המכרבל של ברברי שהפך לטרנדי ובחורף הנוכחי מעילי פוך עצומים במקסי, סריגי אוברסייז, ולא פחות מכך צעיפי אוברסייז עצומים, שניתן לשקוע לתוכם בכיסא של המשרד הפכו לנחשקים וטרנדיים. הגרסא החדשה ביותר לגזרות הקוקון היא יצירת אוברסייז באמצעות שרוולים עצומים. ממש לפני כשבוע, במהלך שבוע האופנה לחורף 2016- 2017, עלו על המסלול שלל מכובד של דגמים שהציגו שרוולי ענק עמוסים וארוכים מהסוג שניתן להתכרבל בתוכם. החל בפרואנזה סקולר ועד the Row המותג של מארי קייט ואשלי אולסן. ללא ספק, מדובר באלמנט עיצובי שמבטא באופן מושלם את עיקרון הבגד המכרבל- בעיקר בגלל שהיכולת להתנהל באופן פרודוקטיבי בתוך גזרה זאת הוא כמעט בלתי אפשרי. 

ואם חשבתם שתעשיית האופנה מובילה את מגמת ההתכנסות וההתכרבלות כפקעת- אתם טועים. לצד העובדה שיותר ויותר מותגים ובתי אופנה, כולל בתי אופנה גבוהים, מייצרים גם פריטים לבית (החל במיסוני ועד אורלה קיאלי), נדמה שחובבות האופנה מתחילות להסתכל על אבזור לבית כלא פחות מסעיר ומגרה מאביזרי אופנה. אם קארי ברדשאו גרסת 1998 הייתה מצלמת את הדירה הניו יורקית שלה רק בשביל לתת לנו הצצה לפריטים שמונחים במלתחה המופרכת שלה או את הגברים שאיתם היא מתעוררת בבוקר, הרי שקארי ברדשאו גרסת 2016 כבר הייתה מקפידה להראות לנו את המיקסר החדש והורוד שהיא קנתה על מנת להכין עוגיות ואת סט כלי הקרמיקה המופלאים שהיא יצרה ממש בעצמה בסדנא השכונתית. נרות ריחניים מעוצבים, כרבוליות עם הדפסים קוליים, מגשי שיש טרנדיים, קופסאות תה ממותג, מדפים לכלי איפור מאיקאה- כל אותם אלמנטים מעוצבים, נגישים וביתיים הפכו לסמלי סטאטוס שכל הנערות הנכונות אוהבות להתהדר בהן. גם בלוגריות האופנה והביוטי, לא מרשות לעצמן היום להציג בפני ציבור העוקבים שלהן רק פריטי אופנה גרידא- הן יוצרות עולם לייף סטייל שלם שחלק משמעותי ממנו הוא כלים ואביזרים לעיצוב הבית. עיצוב הבית הפך לאופנה החדשה, אם תרצו.  

בהתאם, לא פלא שאחת מהידיעות שהרעישו את תעשיית האופנה המקומית בשנה האחרונה הייתה העובדה שרשת Zara Home עתידה לעשות עליה ארצה כחלק מקניון האופנה החדש של גינדי. אבל כבר עכשיו במחוזותינו, לא מעט מותגים, כולל מותגי אופנה, מפנימים את כוחו של ההום סטיילינג בהרחבת מאגר הלקוחות שלהם. "זה לא ייאמן, עד כמה שהמחלקה החדשה שפתחנו לאביזרי בית היא הצלחה", מספר דדי שוורצברג, מנכ"ל אתר האופנה הפופולארי עדיקה, "מדובר באחת ההצלחות המשמעותיות שלנו מיום הקמת האתר. זה פשוט טירוף. הלקוחות שלנו מחפשות את הפריטים האלו והן צמאות לכלי בית יפים". שוורצברג טוען שהוא רואה באינסטגראם, ובכלל בתרבות הרשתות החברתיות הויזואליות כגורם מרכזי בעלייתו של טרנד ההתכנסות בבית ועיצובו לגדולה. "זו האופנה החדשה, לגמרי. זה תהליך אבולוציוני שעבר על תעשיית האופנה ועל הפאשניסטות- מהאופנה שלובשים על הגוף, לאופנה שלובש הבית", הוא מוסיף, "ואני לגמרי רואה את האינסטגראם כאחראי לתופעה, היום עבור הנשים הצעירות שאוהבות אופנה, כל אספקט של החיים שלהם חייב להיות ראוי לצילום ואסתטי מספיק על מנת להיראות טוב באינסטגראם. כולל הבית שלהן והחפצים שלהן".