מייצרים בדיסקרטיות בישראל: ראיון מיוחד בכחול לבן

כבר תקופה ארוכה שתעשיית האופנה בישראל מתגאה במעצבים ילידי הארץ שמשתלבים בבתי אפנת העלית הגדולים בעולם, דוגמניות צבריות כובשות שערי מגזינים נחשבים ברחבי הגלובוס ורשתות הפאשן הארצישראליות נותנות קרב הוגן לענקיות האופנה שעושות עלייה מחו"ל ומנסות לפתות את הפאשניסטות. אבל מה לגבי ייצור אופנה כחול-לבן, האם בלתי אפשרית?

אז זהו, שמתברר שלא כולם שולחים את העיצובים שלהם לייצור במזרח הרחוק, שנחשב כמקור לכוח עבודה זול - כיוון שיש פנינת אופנה מקומית אחת ומיוחדת שגאה לשמור על ייצור שהוא בו בזמן מקומי, מרגש ומותאם ללקוחה הישראלית, באיכות גבוהה ובמחירים שווים לכל כיס: רשת האופנה דיסקרט. הפתעה? לא אם תשאלו את בעלי המותג, ג'קו גבאי.

"אני מאמין שלאישה הישראלית מגיע עיצוב תוצרת הארץ, לא יכול להיות שמעצבת בסין תבין את נפשה וטעמה של הלקוחה כאן", מתגאה גבאי, שייסד את חברת האופנה לפני לא פחות מ-30 שנה. "אישה בת 45 או 50, בשום פנים ואופן לא תוכל ללבוש את מה שעובד עבור נשות אירופה או אמריקה, לקהל הישראלי יש סגנון ודרישות ייחודיים. אם בגלל תנאי מזג האוויר, שבגללם אי אפשר ללבוש בדים מסוימים, או עם גזרות שעובדות עבור גופן של חובבות האופנה כאן. בגלל הדרישות, בדיסקרט מקפידים על איכות הבד, שמאריכה את חיי הבגד. הוא יעבור מאות כביסות ולא יקרה לו כלום", הוא מסביר.

גבאי, בן 54 מהיישוב מתן שבשרון ("אני איש של אדמה, לא אוהב את העיר הגדולה עם המגדלים"), הקים את החברה בשנת 87' ומנהל אותה מאז. במשך שנים ארוכות עבד סולו, אך בשנים האחרונות צירף לעסק האופנתי את אשתו השנייה, כמו גם שניים מחמשת ילדיו – בנו, שמסייע בניהול מאות עובדים, שמייצרים ומוכרים את הבגדים של דיסקרט בלא פחות מ-55 חנויות ברחבי הארץ. בתו, לעומת זאת, השתלבה כמתלמדת במחלקת עיצוב הבגדים, במקביל ללימודיה במכללה הגבוהה לעיצוב שנקר. 

"אני לימדתי את עצמי את התחום הזה. לאבא שלי היה מפעל לתוויות ולאמא הייתה מתפרה, כך שכבר כילד ידעתי שאצור אופנה", הוא נזכר. "אבי היה יצרן התוויות היחידי באזור, אז כל יצרני האופנה של ישראל היו מגיעים אלינו, נחשפתי לאנשים שמנהלים את העולם הזה והדינמיקה מצאה חן בעיניי, הפקת ארבע קולקציית שונות בשנה על פי העונות". בגיל 14 כבר החל לעבוד ולמד את התחום וכשהשתחרר מצה"ל, החליט ללמוד בשנקר תוך כדי שהוא מקים עסק ייחודי. "רוב הרשתות מייצרות עבור צעירים, אך החלטתי כבר מיומי הראשון לפנות לקהל נשים בוגרות יותר, בהן גם נשים דתיות וחובבות אופנה בכל מידה. חשבתי לעצמי שמגיע לקהל הזה ייצור ישראלי שתוכנן מראש, לא ברירת מחדל שאישה מאלצת את עצמה להיכנס אליה. עד היום זאת הלקוחה שלי".

 

 

"הקו האופנתי של דיסקרט הוא צנוע. צנוע לא אומר בהכרח דתי, אלא פחות פרובוקטיבי. לדעתי, אישה צריכה ללבוש מה שמעניק לה ביטחון עצמי, למרות שאני אדם חילוני ופתוח, לא אעצב גופיית בטן. כבר מתחילת הדרך הבנתי שאני חייב לשמור על איכות גבוהה, הן מבחינת הבדים והן בגזרות, מאז אנו לא מתפשרים על רמת הגימור של הבגד, תוך כדי שאנו מייצרים במפעל שלנו בארץ".

לשמחתו של גבאי, יצירת הבגדים של דיסקרט כולה תוצרת כחול-לבן, החל מהעיצוב המקומי, דרך הדיגום והדפוס שנעשה במפעל הישראלי שהוא היחיד שמדפיס עבור המותג עצמו ("אין לאף אחד כזה בארץ"). לדבריו של גבאי, ברגע שהוא מזהה טרנד מקומי, המותג דיסקט יודע לספק אותו ללקוחותיו באופן מידי, מבלי לחכות למשלוח תוצרת המזרח הרחוק. "זו השריטה שלי, הייצור המקומי. נולדתי במפעל של אבא שלי, אני מכור לריח שמן המכונות, כך שנלחמתי לאורך השנים לשמור על הייצור בארץ. אני מעסיק כיום כ-200 עובדים, כאשר 100 מתוכם הם עובדי ייצור והשאר פרושים ב-55 חנויות המפעל, שמוכרות רק את המוצרים שלנו".

בשלושת העשורים האחרונים, חנויות האופנה של דיסקרט הפכו לתחנה קבועה בסיבוב השופינג של האישה הישראלית. הרשת, ששכרה את שירותיהן של דוגמניות לוהטות כמו שירלי בוגנים, ובעבר גם את חווה מונד ושלי גפני, פונה לקהל מגוון - כאשר בין מאות אלפי הלקוחות ניתן להבחין באימהות שמגיעות לרכוש את הבגדים יחד עם הבנות שלהן. "החנויות שלנו מיועדות לקהל נשים בוגרות, שמחפשות שירות אישי ופרטיות", מתאר ג'קו, "הקונה היא מעל הכל, לכן במועדון הלקוחות חברות 200 אלף נשים, חלקן רוכשות אצלי כבר 30 שנה. אני יכול להיתקל בסבתא, בבת שלה ובנכדה שלה, שלושתן לקוחות הרשת".

מה הסוד של גבאי, שמחזיק בחברה שרווחיה עלו בשנים האחרונות ב-30 אחוז? ההבנה שמשנה לשנה הסטייל של הישראליות הבוגרות הופך לצעיר יותר. "לפני כמה עשורים, אישה בת 50 נראתה כמו 'יאחנה', עם אותה שמלה פרחונית בגרסאות שונות. האישה של  2016 מודעת לאופנה, יודעת מה היא רוצה ומתקשרת איתנו, גם באמצעות רשתות חברתיות".

 "אפשר להתפרנס מאופנה בארץ,  אפשר להתפרנס מכל דבר זה הכל עניין של ניהול נכון. כל יצרני האופנה בישראל שבוחרים את הקולקצייה שנה מראש,  גם מבינים לאחרונה שכדי לתת מענה זמין לטרנדים אופנתיים, הם יהיו חייבים ייצור מקומי, כי רוצים לצרוך אותו מיד. בשנה האחרונה פונים אלינו מותגים מקומיים ידועים, על מנת שנייצר עבורם בישראל".

"אני פטריוט. ממש כמו שאני וילדי שירתנו בצה"ל, אני חושב שחייבים לשמור על התעשייה בארץ. כמה שזה יישמע אבסורד, יש לנו יתרון גדול מול הייצור בסין - העובדה שאנו חיים לצד מדינה פלסטינית שאי אפשר להתעלם ממנה. כבר שנים שאני מספק עבודה למתפרות בכפרים דרוזים וערביים, בישראל ובשטחים".

גבאי מאמין בדו קיום כלכלי. לדבריו, "לא יכול להיות שעם אחד יתעשר, בעוד שלשני לא יהיה מה לאכול. היתרון הוא בכח אדם איכותי, עשרות או מאות אלפי אנשים שמתפרנסים מהעבודה במקום לזרוק אבנים. למה להתפשר על ייצור בסין, שם איכות החיים עולה באלפי אחוזים משנה לשנה, כשמחיר המוצרים כבר לא משתלם ומגיע על חשבון האיכות? מבחינתי, הכל צריך להיות טיפ טופ".

אבל הוא לא מדבר בסיסמאות, אלא אכן פועל למען דו הקיום היצרני בין העמים. בשנים האחרונות, רשת דיסקט שותפה בפרויקט מיוחד בשיתוף מכון פרס לשלום ותורמים אמריקאים, שחותר לשיתוף פעולה בין יזמים ישראלים למפעלים בתחומי הרשות הפלסטינית. "האמריקאים מימנו ציוד מתקדם למתפרות בעזה, במטרה להחזיר את האמון התעשייתי בין שני הצדדים. הרי זאת הבעיה, האמון בין הצדדים נפגע", הוא מודה. "אנחנו מוטרדים שנכניס סחורה לתוך שטחי הרשות, אך היא לא תחזור. אבל אם העלות היא רק כמה שקלים, למה לרוץ לסין במקום לתת את הכסף לשכן שלך, זה שחי לידך. התוצאה היא שאתה מייצר שקט - ואין לו עניין להסתובב ברחוב".

"כואב לי שאין כאן מספיק מודעות לסמל הדגלון בכחול-לבן על החולצה, תוצרת ישראלית", מודה ג'קו, "הקונים המבוגרים יותר מבינים מה המשמעות של ייצור כאן, לאור העובדה שיש אוכלוסיות שלמות שמתקשות לשלם אפילו על נסיעת אוטובוס לתל אביב. אם את בית הספר שנקר מסיימים בוגרים שנחשבים למעצבים ברמה הגבוהה בעולם, למה שלאותם אנשי אופנה לא תהיה עבודה בארץ? רק אחוז קטן מיוצר בישראל, כך שלמרבה הצער רק אחוז קטן מהם מתאקלם בתחום בארץ".

"אני מצפה מהדור הצעיר שיחונך בפטריוטיות לייצור אופנה כחול-לבן, שלכל אחד מאזרחי המדינה יהיה עניין לשמור על התעשייה המקומית, שמספקת אלפי מקומות עבודה. אופנה לתפארת מדינת ישראל".