קראו לי סימבולית. תקראו לי עמוקה. תקראו לי פילוסופית. תקראו לי בן אדם שמנסה נואשות להוכיח שהמקצוע שהוא עוסק בו הוא לא סתם אוסף זוטות שנועדו לשעשע את בני האדם בזמן שהם מחכים לקצם הבלתי נמנע. אבל אני פשוט לא יכולה שלא לחבב את הרגעים האלו שבהם פריט לבוש כלשהו הופך לסימבול; למעין דגל המייצג רגע מעניין בהיסטוריה הקולקטיבית שלנו. בין אם זו החולצה ההיא שגלעד שליט לבש ביום שחמאס החזירו אותו אל זרועותינו מלאות הגעגוע, ובין אם זו השמלה המופלאה ההיא שמוניקה לוינסקי שמרה לא מכובסת על מנת להוכיח ולדבר בשבחו של רומן האהבהבים שלה עם הנשיא דאז ביל קלינטון.
רגעים שבהם האקטואלי משתלב באופנתי הם רגעים עזים של ריגוש אצלי. לעזאזל, כמה פעמים יוצא לי, עיתונאית לייף סטייל, להרגיש שיש באמת בשר מאחורי התכנים שאני עוסקת בהם? סתם, אתם יודעים שכל זה לא מזיז לי, ועדיין בגדים עם סמליות הם תענוג עבורי. עם הזמן הם גם הפכו אצלי לסוג של אובססיה.
לאחרונה נתקלתי בכמה מקרים שבהם פריטי לבוש הצליחו להביא נושא גדול מהם לכותרות. יוזמה מעניינת של שתי אמניות מדרום אפריקה הוכיחה שלא רק מילים יכולות לקדם נושאים חשובים כגון מיגור תופעת ההטרדות המיניות והאונס. השתיים, ג’ני ניג’ניס ונונדומיסו מאסימנגה, תלו על חבל ברחוב 3,600 זוגות של תחתונים שנתרמו מרחבי יוהנסבורג כחלק ממיצג אמנותי שנועד למשוך את תשומת לב העוברים ושבים לתופעת האונס בחברה הדרום־אפריקאית. מספר התחתונים ייצג את מספר מקרי האונס שמתרחשים בדרום אפריקה מדי יום. אגב, שתי האמניות ספגו ביקורת בטענה כי השתמשו במדד המחקר של המועצה הרפואית, ולא בזה של האו”ם (שגורס כי מתרחשים רק 132 מקרי אונס מדי יום בדרום אפריקה). אבל לעזאזל, נראה לי שגם 132 מקרים ליום מצדיקים את המיצג הזה.
***
אם נלך לדוגמה פחות עגומה, אי אפשר היה להתעלם בשבוע שעבר מתמונתו של נשיא ארצות הברית הנבחר דונלד טראמפ, שנפוצה ברשתות החברתיות, ובה הוא נראה במהלך אירוע שהתקיים באינדיאנפוליס שבאינדיאנה, כששיערו מתבדר ברוח ועניבתו מתנפנפת מעבר לכתפו. בתחתית אותה עניבה בלטה חתיכת נייר סלוטייפ שהייתה אמורה כנראה להחזיק את העניבה במקומה. אך לשווא.
לעזאזל חבר, סלוטייפ? אתה עומד להיות נשיא ארצות הברית. מה זה הפרטאץ’ הזה? שמעת על סיכה? לנשיא המכהן ברק אובמה ולסטייליסטים שלו זה לא היה קורה. ללא ספק, מדובר ברגע שבו האופנתי הוא הסימבולי: נדמה שמאחורי החזות המכובדת והמדוגמת של הנשיא לעתיד, כל מה שנותר הוא חומר עדין וחלש כמו נייר סלוטייפ. האם זוהי מטאפורה שמצביעה על האופן שבו תיראה גם כהונתו? ימים יגידו. מה שבטוח, אם את כהונתו של אובמה סימלה, בין היתר, התמונה הקולית שלו מניף את הז’קט מעבר לכתף, נראה שטראמפ נאלץ כעת להתמודד עם דימוי אופנתי הרבה פחות מחמיא.
אגב, ניירות דבק משמשים לא מעט כוכבות באזור המחשוף על מנת למנוע תקריות של פטמות מציצות. מצחיק שמאחורי מפגני הראווה המהוקצעים האלו - של המפורסמות על השטיח האדום או של האדם שצפוי לעמוד בראש המעצמה הגדולה בעולם – עומד בסופו של יום רק נייר סלוטייפ.