מקרה שהעברתם את השבוע האחרון בתרדמת, רק אעדכן שביקור מלכותי משעשע למדי התרחש. הפדחת הכתומה המפורסמת ביותר בעולם פגשה את הפדחת הבלונדינית המושמצת ביותר בארץ. או במילים אחרות, דונלד טראמפ אירח למפגש כבוד את שרה נתניהו. כמו כן, ביבי נתניהו ומלניה טראמפ התלוו לביקור. אבל פוליטיקה הצדה - אף אחד לא היה יכול להדיר את עיניו ממלבושיה הוורודים והקצרים של הגברת הראשונה שלנו, מלבושים שנבחרו בידי הסטייליסטית הצמודה שלה, סנדרה רינגלר.
מיטב הצקצקנים ברשת טענו שזו פשוט שערורייה. שערורייה שכל מה שהיה לכולנו לומר על הביקור ההיסטורי הזה הוא שהשמלה של שרה קצרה מדי, ובאופן כללי שהמראה שלה לא מתקרב לוואו שהיא מלניה טראמפ. המצקצקים טענו גם שהעובדה שבכלל התייחסנו ללבוש שלה ולא לביקור עצמו ולדברים החשובים שנאמרו באותו ביקור (נאמרו?), היא לא פחות ממיזוגיניה. נשאלת השאלה - האם התייחסות לאופן שבו אישה מתלבשת היא מיזוגינית? אני משערת שסיכום קיומה של אשת ציבור ועשייתה בבחירות המלתחה שלה הוא בעייתי, אבל חשוב לזכור - שרה נתניהו אינה נבחרת ציבור. היא רעייתו של נבחר ציבור. ודבר שני - מה מבזה בדיוק בהתייחסות ללבוש של אדם כדרך להגיב לגביו? האם אופנה היא דבר נמוך ומבזה? אגב, מניסיוני, לא רק נשים בעין הציבורית זוכות לתגובות הנוגעות למראה שלהן. זוכרים את כל התקופה שהעבירו בה ביקורת על השיער הסגול של ביבי נתניהו? או על מלבושיו המוזרים והחדשים של אהוד ברק? ואגב, אני לא רואה אף אחד מצקצק כשאנשים מציינים את המלבושים של הדוכסית קייט מידלטון ומדברים עליהם. כלומר, כאשר אנחנו מעבירים ביקורת על לבוש של אדם ציבורי כלשהו, זה לא צורם כאשר הוא אדם אהוב ואהוד, אלא כאשר הוא אדם מושמץ, ולמעשה, משתמשים במלבושים שלו כדי להעמיק את ההשמצה.
***
אחת מהתגובות המעניינות ביותר שראיתי בנושא, מאחד מהמגיבים בפייסבוק, הייתה שנכון, אומנם מיזוגיני לסכם את קיומה של אישה במה שהיא בוחרת ללבוש, אבל מצד שני, הגברת טראמפ והגברת נתניהו ישבו באותו מפגש פסגה רק כדי שהתקשורת העולמית תתעד אותן. אין להן תפקיד מדיני או כל חשיבות אחרת מלבד להיות מתועדות - אז למה שלא נעביר ביקורת על מה שהן לובשות לצורך אותו תיעוד? אם הנשים הללו לא רוצות שיעבירו ביקורות או יתייחסו למלבושים שלהן - שיפסיקו את הנוהג הישן הזה, להתלוות כקישוט על זרועו של הבעלים שלהן לאירועים בינלאומיים פוליטיים מקצועיים.
בהחלט, טיעון הגיוני למדי. ובכלל, אם יש כבר משהו מיזוגיני בכל הסיטואציה הזאת, זה עצם העובדה שעדיין מצופה מנשות פוליטיקאים להדס אחרי בעליהן ברחבי העולם ולדגמן בפני המצלמות זוגיות סטרייטית, מסורתית ופוטוגנית.
ואגב, אני לא חושבת שהשילוב בין אישה עם עשייה לאופן שבו היא מתלבשת כאייטם למשהו הוא בהכרח מיזוגיני. כמו כל דבר, השאלה היא מה הגישה, מה צורת ההתבטאות ואילו אנרגיות מסוימות מביא השיח המסוים לשולחן. אני גם רואה קשר הדוק בין האופן שבו מרבית האנשים מתייחסים לאופנה לבין האופן שבו אנשים מתייחסים לשרה נתניהו, ולכן ברור לי למה השילוב בין השתיים תמיד מרגיש נפיץ, רעיל ומיזוגיני. נכון, יש משהו מבזה בסיכום כל הקיום של אישה בבחירות הלבוש שלה, אבל מאחר שהתחושות כלפי הגברת הראשונה שלנו הן לרוב קשות, לא מן הנמנע שאנשים ישתמשו בבחירות הלבוש שלה כדי להוסיף שמן למדורת השנאה והבוז כלפיה. כן, השילוב של הבוז שחש הציבור כלפי התחום הזה שנקרא אופנה (הרי רוב האנשים חושבים שאופנה במובן הלא פונקציונלי שלה היא דבר שטחי ושולי) לבין הבוז שרוחש מרבית העם כלפי הגברת נתניהו יצרו בהחלט כמה אמירות מרושעות וקשות מדי. אז האם תגובה על לבוש של אישה בעין הציבורית היא מיזוגינית? לא בהכרח. מה שכן, כשמשלבים את הפצצה המתקתקת, האופנה, עם דמות שנואה למדי - כל הרגשות הקשים והטעונים בהחלט הופכים להיות תבשיל מיזוגיני מורכב למדי.