קוקטייל תרופות לטיפול ב־HIV. מדפסות תלת־ממד שמדפיסות קביים. שוקופאי במילוי שוקולד השחר. נדמה לפעמים שהעולם הזה הגיע לנקודת קיצון מרהיבה בכל הנוגע לקדמה וחידושים פורצי דרך, אבל יש דברים שלעולם לא ישתנו. קוראים לדברים האלו בני אדם. לאנושות היה מאז ומעולם מנעד מוגבל ומאוד קלישאתי של רגשות ומאוויים, אחד המרכזיים בהם הוא הרצון לבייש את כל מי שאתה מאמין, או לפחות רוצה להאמין, שהוא פחות ממך. כן, לא משנה כמה נחות או נאלח תהיה, תת־המקלע של המוח האנושי תמיד יצליח לאתר במרחק מה סביר מישהו שעל פי הבנתך לא הצליח להתעלות לדרגות האנינות שלך.
בתגובה, מוח הלטאה הבסיסי שלך כמו מחייב אותך לשלוח אליו חצי רעל והתנשאות. בימים אלו, ימי הרשתות החברתיות, אפשר להשחיל לתוך ארסנל המאפיין האנושי הזה את תופעת השיימינג.
השבוע געשה הרשת לאחר שבתוכנית “אולפן שישי” בערוץ 2 פורסמה כתבת מגזין שעסקה בבני נוער שמפרנסים את המשפחות שלהם. אחת המשפחות שרואיינו לכתבה כללה אם שציפורניה המסודרות למשעי הטרידו את מנוחת הצופים. הרי איך ייתכן שבמשפחה נזקקת, שהילדים בה נאלצים לצאת לעבוד כדי להחזיק אותה מעל המים, מרשה לעצמה אישה לטפח את הציפורניים שלה ולהיראות מסודרת? ערימות השיימינג שלהן זכתה האם היו באמת מרשימות. גברת מגונדרת, אז מה אם מצלמות מגיעות אלייך הביתה ואת רוצה להיראות במיטבך בזמן שאת מספרת על החיים הקשים שלך? זה לא מעניין אותנו, אנחנו צופים בכתבה הזאת כדי לרחם עלייך, ואנחנו מצפים שתיראי בהתאם. איך את מעזה לנסות ולהיראות אנושית?
אגב, מי ישמע, היא צולמה נוסעת בלמבורגיני. הבחורה בסך הכל עשתה מניקור, כן? המקרה כולו בכלל לא גרם לי לבוז לאמא, אלא לחשוב על מחקר מעט מדכא שקראתי פעם, ובו הציגו את העובדה שבתקופות של משבר כלכלי משמעותי המכירות של מוצרי קוסמטיקה, כמו ליפסטיקים ולקים לציפורניים, עולות. ככה זה, כשאין כסף לקנות דירה או אוכל למשפחה שלמה, לפעמים האדם נאלץ להתנחם במשהו קטן, משהו שיזכיר לו שבסופו של יום הוא לא רק נלחם במלחמת הישרדות; הוא גם אינדיבידואל עם אישיות, טעם וקצת כיף.
***
ביוטי שיימינג, שיימינג בגין חיבה לטיפוח ומירוק או מציאת נחמה בהם, היא תופעה שנתקלתי בה רבות במהלך חיי. ויש לה דרכים שונות ומשונות לבוא לידי ביטוי. לפעמים השפלת אדם כשהוא בוחר למרוח לק אף שקשה לו לגמור את החודש, לפעמים זה הרגע המיזוגני הזה שבו כתב של BBC מעיר שהמייק־אפ של תרזה מיי עמוס מדי ולפעמים זו הדרישה הבלתי אפשרית להיות טבעיות ועדיין להיראות מדהים.
אתן בטח מכירות את הקטע הזה של גברים שהם שונאים איפור, נכון? גברים אוהבים טבעי. חמודים שלי, תנו לי לגלות לכם סוד: אין לכם מושג מה זה אומר להיראות טבעי, ורוב הבנות שתצביעו על תמונה שלהן בטענה שיפה להיראות “טבעי”, הן בנות שעבדו על עור הפנים שלהן באמצעות לפחות 17 סוגי קונסילרים שונים רק כדי שהוא ייראה טבעי. קאפיש?
מה שהכי מצחיק אותי זה שמלכי השיימינג מהז’אנר הזה הם תמיד אנשים שמרשים לעצמם להוציא כסף וזמן על דברים “מיותרים” באותה מידה. היה לי פעם ידיד שהוא הדוגמה המובהקת להתנשאות העיוורת הזאת. את מרבית דקות המפגש שלנו הוא היה מבלה בגיחוך על ההתעסקות המדוקדקת שלי בכל מה שקשור לאופנה וביוטי. הוא לא הבין למה צריך להוציא כסף על שטויות כאלו.
מיותר לציין שממש מתחת לעיניו המתנשאות נעלמה ממנו העובדה שהוא מתנהל בדיוק באותה צורה - רק עם מוזיקה. אלוהים עדי שהבחור היה מסוגל להוציא כסף על אותו תקליט שלוש פעמים, רק משום שכל אחד מהתקליטים היה שייך להדפסה שונה עם הקדשה אחרת של האמן. הוא היה מסוגל לשים סכום שמקביל למשכורת הודית קטנה כדי להשיג קטע מוזיקלי נדיר. מאחר שתחומי העניין שלו נראו לו נעלים משלי, הוא, כמובן, לא הצליח לראות את ההקבלה האירונית בין ההוצאה הכספית “המיותרת” שהוא עושה על תחום העניין שלו להוצאה הכספית “המיותרת” שלי על ליפסטיק חדש.
אני לא זוכרת איפה קראתי את הציטוט הבא, אבל אני שולפת אותו בכל פעם שסיטואציה כזאת חולפת על פני. חברים, בכל פעם שאתם מרגישים צורך לבקר אנשים אחרים על איך שהם בוחרים לבזבז את זמנם וכספם, תוך שאתם משלים את עצמכם שאתם לחלוטין נקיים משטויות ומבחירות מעט תמוהות, זכרו: “אף פעם אל תשפטו בן אדם רק כי הוא חוטא בדרך שונה משלכם”. ואני, כמובן, לא מדברת רק על טיפוח. כולנו “חוטאים” במידה כזו או אחרת. חלקנו מתפרקים על סייל בסופר־פארם ואחרים מתנחמים עם סנדוויץ’ סביח. אחת לא יכולה לשרוד בלי לצאת להופעה לפחות פעם ברבעון, ואחר לא מרגיש כמו בנאדם אם השיער שלו לא בדיוק במקום. אני מבטיחה לכם, אף שנראה לכם שזה לא ככה, החרא שלכם לא פחות מסריח משל אנשים אחרים, אז בבואכם לשפוט אותם, תנסו לשמור על קצת צניעות וענווה.