אני עוסקת באופנה משך זמן שמרגיש לפעמים כמו אלפי שנים. לפעמים אני מרגישה שאין טרנד שלא דגמתי, אין בד שלא מיששתי ואין חנות אופנה מהירה שלא ניסיתי להבעיר בה פריט לבוש באמצעות מצית, ונדהמתי לגלות עד כמה הפריטים שלה מתלקחים בקלות.
בשבועות שבהם אין לי נושא מובהק לטור הזה, אני נוטה לעבור לי בנמנום צפוי על האתרים שאני עוקבת אחריהם באופן תדיר. הו, הנה שוב ג’יג’י חדיד לובשת את המעיל הוורוד־מילניאל המושלם שלה. וואו, הנה שוב אייטם על המעצבת של בית האופנה דיור ועל פועלה הפמיניסטי. אוי איזה כיף, שוב מדברים על שבועות האופנה לאן. פיהוק.
אופנה היא אומנם תעשייה שמתבססת על שינויים תדירים שנועדו לשנע מוצרים באופן עקבי, אבל למעשה לא הרבה משתנה בה. אני לא מתלוננת וטוענת שהעבודה שלי משולה לנמנום שחש פקיד במפעל צמיגים, אבל בואו, ברוב שעות היממה האקשן האמיתי נמצא בדסק החדשות שיושב מעליי, ולא אצלי על שולחן שעמוס לעייפה בהודעות עיתונות קלישאתיות ששוב מבשרות לי על הטרנדים “החדשים” לחורף הקרוב (שוב פסים? שוב מעילי פרווה? מטורף!).
לנוכח ההתנהלות הנ”ל, אין דבר שאני וחבריי למקצוע אוהבים יותר מלגלות מושגים אנינים וחדשים שבאים לתאר תופעות מוכרות, אבל מעט אחרת. לפני כשלוש שנים הושק טרנד Normecore, שמעלה על נס את הלבוש ההיפסטרי, המינימליסטי והגנרי, האנטיתזה של הביטוי האופנתי האינדיבידואלי. ולא שלא היה מדובר במראה שלא ראינו בעבר, אבל עצם העובדה שנתנו לו כינוי חדש ומחוכם שהיה מגובה באג’נדה ויז'ואלית ופילוסופית מעט שונה - גרמה לכולנו לרטט קטן, מהסוג ששמור בדרך כלל לעיתונאים צבאיים בימי ההכרעות בסוגיית אלאור אזריה.
****
בכל אופן, בעוד אני גוללת הבוקר, עיניי חצי עצומות ונשמתי עוד שרויה במזרן שהותרתי מיותם בבית, את דפי העמודים באתרי האופנה החביבים עליי מ־Refinery29 ועד Fashionista, נתקלתי בביטוי אופנתי חדש, סוג של חדש: הכותרת באתר The Cut של המגזין "ניו יורק" קראה: These High Fashion Anoraks Are Peak Gorpcore. מסקרן במיוחד. Gorpcore? אני יודעת מה זה קור ואני בטוחה שצמד המילים המשולב הזה מצביע על תופעה מעניינת. אבל מה זה לעזאזל Gorp?
הכתבה שצורפה לכותרת המסקרנת דנה בשיתוף פעולה מעניין של המותג 2Dsquared, שחביב עליי ואף נכחתי בתצוגה שלו בשבוע האופנה במילאנו. שיתוף הפעולה, כולו בניחוח חורפי מופלא, כולל קולקציה של מעילים בשיתוף המותג הצרפתי K-Way. קולקציית הקפסולה היא קולקציית יוניסקס של מעילים בסגנון יוטיליטרי, באורכים שונים. המחירים כמובן לא נגישים לכל כיס, אבל אני, שכבר לא יכולתי להתאפק ולגלות מה זה Gorpcore, המשכתי לקרוא.
בשורה התחתונה, מתברר ש־Gorpcore הוא ביטוי שמסמן לבישת פריטי קמפינג כפריטי קז'ואל לכל דבר. סווטשירטים מפליז, פארקות, נעלי בירקנשטוק וטבע, פריטים של North Face לא עלינו ולא בקונטקסט של הטיול שאחרי הצבא. אלוהים, הנורמקור היה יציאה מדליקה, בעיקר כי ג’ינס ליווי'ס בגזרת אמהות וסניקרס של ניו באלאנס זה מגניב - אבל לעזאזל, האם חולצות סוף מסלול מגדוד 555 הולכות להפוך לקטע אנין? ומה זה אומר עלינו? האם יש פילוסופיה מעניינת מאחורי הביטוי החדש, או שמדובר בסתם דרך לנסות לארוז באופן מילולי ומחוכם פריטים שאנשים סחים היו לובשים מאז ומעולם, וכעת פשוט הפסיקו להתבייש בזה? הנורמקור היה טרנד שהילל את לבוש הקניונים והרשתות הגנריות שלהם, שזה משהו שאני יכולה להתחבר אליו, אבל לבוש שמהלל את הקניונים במובן של אלה העשויים מערימות סלעים מבעיתות? בעייתי לי.
בכנות? אני לא מתחברת. בעוד המונח Normcore שנטבע בזמנו היה מהפכני ובאמת הצליח למסד לכדי מושג תופעה חברתית־תרבותית־ויזואלית משמעותית שהדור הצעיר חווה, נדמה שיוצרי המונח Gorpcore סתם לוו את סיומת Core הנחשבת כדי להעניק ביטוי מפוצץ לטרנד סתמי למדי. סוג של הרחבה משמימה לטרנד הנורמקור, אם תרצו, אבל בהחלט לא אמירה חברתית אופנתית חדשה מהיסוד.
זה מדהים עד כמה מניפולטיבי השימוש במילים ובכותרות נוצצות כדי לגרום לנו לקנות דברים חדשים ולרצות לפתוח מחלקה סגנונית חדשה לגמרי, לכאורה, במלתחה שלנו. מצחיק שדווקא בתעשייה שמבוססת על ויזואליות, כמו תעשיית האופנה, נדמה שמילים הן אלו שמצליחות בסופו של יום לחתום את העסקה ולהפוך כל חולצת טי־שירט מהוהה לפיס רטרו־קמפי יוצא דופן. מצד שני, כמי שביססה את מעמדה בתעשיית האופנה על השילוב בין מילה לבין בגד, כל מי שיש לי להאשים זה את עצמי.