האם גברים שמבקשים מחילה אחרי שנטען כי הטרידו, ראויים לכפרה?

נדמה שאין נושא מדובר יותר בחודשים האחרונים, ובכך, במובן מסוים, מייצג את האקלים החברתי־פוליטי של שנת 2017, כמו הדיונים הפתוחים בכל הנוגע להטרדות מיניות בעולם התרבות, הבידור והפוליטיקה. הווידויים, התלונות, החשיפות המרעישות - כולן יצרו שלל מרהיב של תת־דיונים שמטרתם לתת תשובה ומענה לשאלות הכל כך מורכבות שהנושא העלה - האם הטרדה שהתרחשה לפני 20 שנה עדיין רלוונטית? האם אנחנו צריכים להחרים יצירה של אמן שאהבנו בגלל ההתנהגות הבעייתית שלו בחייו האישיים? איפה עובר הגבול בין חוסר טקט להטרדה? וכן הלאה. כולן שאלות ראויות ומורכבות, שנדמה שאנחנו עתידים לדון בהן עוד חודשים, וכנראה גם עוד שנים רבות. 
 

אחד הדיונים שריתקו אותי באופן אישי בנושא היה הדיון שנגע לעניין הכפרה והסליחה. האם גבר שפגע והטריד (לא מדובר על גבר שאנס) ומבקש את סליחתה של הקורבן ואת סליחתה של החברה, ראוי לכפרה? האם יש צורה שבה גבר יכול להתנצל וכתוצאה מכך להגן על עצמו מהאש החברתית הנוכחית?

אחד ממקרי ההתנצלות המפורסמים ביותר של מטריד, מקרה אשר לחלוטין עמד לנגד עיניהם של הדנים בסיטואציות הנוכחיות, התרחש כבר בשנה שעברה, כשהעיתונאי הישראלי ארי שביט הואשם על ידי העיתונאית האמריקאית דניאל ברין בכך שהטריד אותה מינית. ברין סיפרה כי בין היתר הציע לה שביט לעלות לחדר שלו “רק לרגע”, אבל היא השיבה שהיא לא חושבת שזה רעיון טוב. “אנחנו לא חייבים לשכב”, הוא אמר, “אני רק רוצה לחבק אותך”.

בתגובה, פרסם העיתונאי הצהרה מתנצלת שבה טען כי “את מה שאני ראיתי כחיזור, ברין ראתה כהתנהגות לא הולמת ואף מטרידה מצדי. היום אני מבין, בצער, שפירשתי באופן שגוי לחלוטין את האינטראקציה בינינו באותה פגישה. עד שקראתי השבוע את המאמר שאותו פרסמה, חשתי שהיה לנו מפגש ידידותי שכלל, בין היתר, גם יסודות של חיזור. לרגע לא חשבתי שמדובר בהטרדה מינית”.
 

שביט הוסיף התנצלות מפורשת וסלידה מפני הטרדות מיניות. הוא התפטר מעבודתו, ומאז צצו עדויות נוספות של נשים לגבי התנהגות לא ראויה שלו, אבל חלק לא מבוטל של נשים קיבל את התנצלותו. והאמת? זכותן. אני עצמי עדיין לא החלטתי איך אני מרגישה כלפי מטרידים שמכירים בטעותם ומתנצלים, אבל בהחלט מסקרנת אותי העובדה שייתכן שיכולה להיות כפרה וסליחה על פי לא מעט אנשים ונשים, במידה שהאדם הפוגע הביע חרטה.

 *** 

המקרה הופך אפילו ליותר מורכב, או ללא מורכב בכלל, תלוי איך מסתכלים על זה, כשגם ההתנצלות של המטרידן לכאורה מטרידה בפני עצמה. כך, למשל, במקרה ההתנצלות המשונה כל כך של השף הסלבריטאי מריו בטאלי. לא פחות מארבע נשים שונות העידו על התנהגות מינית בלתי הולמת של השף כלפיהן. בטאלי הודה כי מדובר בהתנהגויות שנשמעות כהגיוניות לאישיותו, אבל לא פרסם הודעת התנצלות רשמית עד ערב שישי האחרון, אז הוציא אחת לכל רשימת הניוזלטר שלו: “כפי שרבים מכם יודעים, השבוע התפרסמו כמה ידיעות לגבי ההתנהגות שלי בעבר. עשיתי לא מעט טעויות ואני מצטער שאכזבתי חברים, משפחה, מעריצים ואת הצוות שלי. ההתנהגות שלי הייתה שגויה ואין שום תירוצים. אני לוקח אחריות מלאה”.
 

לצד העובדה המפוקפקת שבטאלי התחיל בהתנצלות בפני המשפחה, החברים והמעריצים שלו (מה לגבי הנשים?), הוא אף חתם את ההודעה בצורה משונה במיוחד, יש שיאמרו לא מכבדת: “בנוסף, במידה שאתם מחפשים ארוחת בוקר חגיגית במיוחד, הנה מתכון לגלילות קינמון שכולם אוהבים”. לטקסט הנ”ל, צירף בטאלי מתכון. כן, התנצלות על הטרדה מינית ומתכונים להמונים - זה בהחלט עניין שיש לערבב אותו בהודעה אחת. אני, ולא מעט אחרים, נותרנו ללא מילים. לפעמים, פשוט עדיף לשתוק. 

ואם כבר מדברים על האקלים החברתי הנוכחי וההתנצלויות, נדמה שחשיפת הפגיעות של הנשים בחודשים האחרונים, אכן גרמה לפחות לחלק מהגברים לחשוב על מעשי העבר שלהם, ולנסח התנצלויות, במקרים שבהם הפגינו אלימות, מילולית או פיזית, כלפי נשים. הראפר הידוע אמינם, שפרסם בעבר לא מעט שירי נאצה, שנאה ואלימות כלפי קים אשתו לשעבר (כולל שירים שבהם הוא מתאר איך הוא רוצח אותה), מוציא באלבומו החדש שיר שנקרא “בעל גרוע”, שבו הוא מתנצל בפני קים על זה שעזב אותה ועל כמה נורא הוא היה. חמוד. 

שלוש התנצלויות שונות, שלוש גישות שונות להתמודד עם העובדה שהתנהגות העבר שלך הייתה לא הולמת. האם אחת ההתנצלויות האלו באמת מספקת אותנו או את הנשים שצריכות לשאת בתוצאות ההתנהגות של הגברים האלו? כנראה שלא, אבל לפחות הם כבר לא מכחישים, ויכול להיות שגם זה משהו. בכל אופן, התחושה היא עדיין בגדר מעט מדי ומאוחר מדי.