העולם על פי פאולינה

היא עלתה לארץ בגיל 5 מסנט פטרסבורג והתחילה ללמוד בכיתה א' כשעוד לא דיברה עברית. בתחילה התגוררה משפחתה בנתניה ואז עברה לאופקים. בתיכון למדה בקיבוץ שובל. בגיל 17.5 עברה לתל אביב, והוריה שבו לרוסיה. היא הייתה אמורה לעבור לגור איתם, אבל החליטה להישאר.
 

בשנת 2002 השתתפה בתחרות "נערת השנה". היא מאלה שאמרו להן כל הזמן שהן צריכות לדגמן, ובשנה הראשונה שניסתה את מזלה בתחרות האמורה זומנה אבל לא הגיעה למיונים כי לא הרגישה שלמה עם ההחלטה. בשנה שלאחר מכן כבר פנו אליה המארגנים מיוזמתם ושכנעו אותה לבוא. היא זכתה בתואר הסגנית והוחתמה בסוכנות יולי. "דגמנתי בארץ, וזה הלך טוב. עשיתי כמעט הכל. הסוכנת שלי הציעה שאסע לקייפטאון ונשארתי שם כמעט שנתיים", היא מספרת. בתום השהות שם עברה להתגורר בלונדון למשך חמש שנים. "בקייפטאון היה כיף, דוגמנים מכל העולם הגיעו לשם. היה שמח מבחינת חיי החברה.
זאת הייתה מעין קליקה והיו מסיבות, הרבה צילומים. יפה שם מאוד. הכרתי מישהי בקייפטאון ואז גרתי איתה בלונדון. ככה זה התגלגל".

היא מספרת שהיה קשה לחיות ללא המשפחה לצדה, אבל היא התרגלה. "זה מחשל, את מתבגרת מהר ולומדת להסתדר.

היו זמנים, אחרי שההורים שלי נסעו, שהייתי חוזרת הביתה ובוכה בגלל שאני לבד. אבל למדתי לאהוב את זה. זה תהליך שעברתי מפני שההורים שלי עזבו, וזה הביא אותי למקום חדש. לא משנה איפה תשימי אותי – אני אסתדר".

 

החיים בממלכה המאוחדת לא תמיד היו קלים, והריחוק מהמשפחה הקשה גם הוא. כשהליך הסדרת הדרכון הבריטי שלה הסתעף, היא ראתה בכך סימן לחזור לישראל. "התגעגעתי לארץ, ידעתי שאני רוצה להקים כאן משפחה. אלו דברים שאת מרגישה, ואני הרגשתי שמיציתי ורציתי לחזור, למרות שהתקבלתי ללונדון קולג' אוף פאשן ללמוד פאשן ביזנס. אחרי כל תהליך הקבלה הבנתי שאני לא באמת רוצה ללמוד עיצוב אופנה אלא עיצוב פנים והתחלתי ללמוד בסטודיו 6B", היא מסכמת.
 

"כמה כבר אפשר לדגמן? חשבתי במה אני טובה ומה בא לי לעשות. זה היה הכי ברור, ולא הבנתי איך לא חשבתי על זה קודם. אני מרגישה שמצאתי את עצמי, זו הפינה שלי, אני יכולה להתעסק בזה 24 שעות ולא יימאס לי. אף פעם לא התייחסתי לדוגמנות כאל הדבר הכי רציני בעולם. התפרנסתי יפה, אבל הפסגות בדוגמנות לא עניינו אותי. לא אהבתי את התהליכים מסביב – להתאפר למשל - אך עדיין הערכתי את זה. את הדוגמנות רציתי בגלל הכסף, אבל העיצוב עושה לי טוב וממלא אותי".
 

פאולינה (34) חולקת את הדירות שהיא נוהגת לעבור לעתים תכופות עם בן זוגה בארבע השנים האחרונות, טל בר (39), יזם בתחום הנדל"ן וההייטק וגם סופר. ספרו הראשון, "אדוני הבובות" (שכתב עם עידו מרט - שו"א), ראה אור ובעתיד הקרוב ייצא ספר נוסף. 
 

העובדה שנדל"ן ועיצוב פנים יכולים להשתלב כבר מוכרת לבני הזוג, ובמסגרת זו כבר היו כמה דירות שעיצבה. "נראה מה יהיה בעתיד", היא אומרת. 

זו מערכת היחסים הארוכה ביותר שהייתה לה. "עם כל הנסיעות בעבר היה קשה לשמור על זוגיות ארוכה. הוא הגבר הכי מדהים שהכרתי.
אנחנו דומים ושונים, וזה יוצר מעין פאזל שבו אנחנו משלימים זה את זה, משהו קיטשי מאוד. הוא רגוע ושקט, ולפעמים הוא מרגיע אותי כשצריך.

שנינו אוהבים להיות בבית, אבל אני זאת שאזום לצאת. הוא מצחיק, חכם ואינטליגנט. אני אוהבת גברים שאפשר ללמוד מהם, שאני מעריכה אותם.

אם אני מרגישה שאני יותר מהם - זה מוריד לי. אני אוהבת את זה שאני יכולה ללמוד מהגבר שלי, שהוא גבר־גבר ולא סמרטוט לרגליי. היו גם כאלה, וזה לא התקדם לשום מקום. הייתי רוצה להתחתן, אף על פי שאנחנו נותנים לדברים לקרות בקצב שלהם". השאלה הבאה צפויה כמעט, אבל גם התשובה: "כן, אני רוצה ילדים, אבל הכל בזמן שלו".

 

את המותג שלה - LUBLU ("אוהבת" ברוסית) - הקימה לפני כשנה וחצי. תוכלו למצוא בו כריות, נרות וריחנים לבית, מגשים, מנורות, תמונות אווירה וואזות. "אלו דברים שאני מעצבת בעצמי ואוספת בשווקים בכל העולם. במנורות אני משלבת וינטג' עם חדש, נניח קונה רגל, מעצבת את האהיל, קונה בד ומחברת יחד. כל מנורה היא פיס", היא מסבירה. מחירי המנורות מתחילים ב־1,500 שקל, "המנורות הן לא זולות, אבל זו עבודת יד". יתר המחירים נמוכים יותר ומתחילים ב־350 שקלים. "הכריות הן גם עבודת יד ואת הריחות של הנרות אני בחרתי. יש המון מחשבה בכל דבר. אני לא מייבאת מסין, אלא עושה הכל לבד וזה אטי מאוד.

אם ארצה לגדול, אחשוב בכיוון קצת אחר. החלום הוא שהמותג יצמח וכולם יכירו אותו ויעריכו את האיכות של הדברים. הסגנון שלי אקלקטי – אני אוהבת את השילובים, אוהבת שיש עניין וסיפור מאחורי הדברים. חשוב לי לציין את שיתוף הפעולה שלי עם ברק נחמני, בעל גלריית 'Rezort'. התחברנו על רקע של עיצוב פנים, יש לנו טעם דומה מאוד וחזון משותף - להכניס כמה שיותר אומנים ופריטים מיוחדים לבית ולהפחית את השימוש בפריטים מייצור המוני. את הדברים שעיצבתי אפשר למצוא ולרכוש ב־'Rezort' (לואי פסטר 4, יפו) ובקרוב, בסוף פברואר, גם אשיק שם את קולקציית הנרות והדפיוזרים שלי". 
 

למי היית רוצה לעצב?
"להמון אנשים, קשה לי לבחור. בארץ – לביבי ושרה, ראיתי שהם זקוקים לשיפוץ. צריך לעשות שלראש הממשלה יהיה 'וואו'. בחו"ל – לליידי גאגא. אפשר להתפרע איתה, היא אחת שמעזה. מישהי עם ראש פתוח. ככל שהבית גדול יותר, יש לך יותר מרחב לשחק. יכול לקרות שלקוח לא יאהב את התוצאה, אבל בפגישות המקדימות אני שואלת הרבה שאלות, זה קצת כמו להיות פסיכולוגית. משתדלת להכיר את הלקוח כמה שיותר. מעצב צריך להיות גם פסיכולוג טוב, לקרוא את הבן אדם. אם את טובה, יהיו לך פחות מקרים שלא יאהבו".
 

פאולינה מעידה על עצמה שהיא "מזל סרטן ואוהבת להיות בקונכייה שלי". היא מתחברת לפנג שווי, ותתחיל בקרוב ללמוד את עקרונות השיטה בצורה מסודרת. בינתיים, את הדירות שלהם היא מעצבת ברוח השיטה הסינית. "אני מחוברת מאוד לאנרגיות ואינטואיציות. כשאני מגיעה לעצב, גם את הדברים האלה אני מביאה בחשבון.

אחרי שאת מבררת מה הטעם של הלקוח, את מתחילה לעצב בשבילו ושמה את עצמך בצד", היא מתארת את תהליך העבודה. "התחום מתפתח מאוד, יש הרבה אנשים שאין להם שום ידע ורוצים שיעצבו בשבילם, זה מתחיל להיות פופולרי. אם לא הייתי מעצבת פנים, הייתי מזמינה מישהו שיעצב עבורי. הבית זה מקום חשוב מאוד וזה נחמד שיש התעוררות".
 

חדי הזיכרון והעין מכירים את פאולינה עוד מהשתתפותה ב"אח הגדול" ב־2013. "הציעו לי הרבה פעמים וזו תמיד נראתה לי חשיפה מוגזמת מדי, היו לי סטיגמות על התוכנית", היא משחזרת את השתלשלות העניינים שהובילה אותה לבית המפורסם במדינה. "גרתי בחו"ל ולא ראיתי את התוכנית, אבל שמעתי עליה. כשחזרתי סופית, שוב הציעו לי להשתתף.

יורם זק הגאון והמרתק הצליח לשכנע אותי. חשבתי שזו יכולה להיות מקפצה שתחזיר אותי לעניינים. אני שמחה שהשתתפתי והייתי עושה את זה שוב, אבל לא עכשיו. זו חוויה אחרת ומטורפת. כשאת שם, זה שונה. את לא שמה לב שאת מצולמת כל הזמן. את במין הרפתקה עם אנשים, בניסוי פסיכולוגי. אדם שנכנס עם שדים בראש - הם יצמחו ויגדלו, אבל אם את סבבה - גם תצאי סבבה. אני אדם כזה שקשה להוציא אותו מהזוׂן שלו. לטוב ולרע". 

תנוח דעתכם, הרומן עם לאון שוובסקי נשאר בגבולות בית האח.
 

" רוב הזמן אנחנו בבית, והבית זה הכל - המקדש שלנו, מה שמשקף אותנו. אל תפחדו מזה. צריך להשקיע בו כמו שמשקיעים באוטו, בבגדים, בלוק. גם מי שלא עשיר יכול למצוא בשווקים דברים שיתאימו לתקציב שלו".