אני אמא לילד בן 15, ומאז שנכנסתי לזוגיות פרק ב’ ועברתי לגור עם בן זוגי, הבן שלי פשוט לא מצליח לעכל את זה. הוא כועס, הוא עצבני, והוא אפילו לא מוכן לאכול איתנו באותו החדר. אני ממש מודאגת. איך אוכל לגרום לבן שלי לקבל את השינויים בחיים שלנו?
“את לא יכולה לגרום לו לאהוב את בן הזוג שלך או לא לצאת מהחדר, אבל את כן יכולה להחזיר את השליטה אלייך ולנסות לייצר מצב שבו הילד משתף איתך פעולה. בשלב ראשון הייתי נכנסת אליו לחדר, סוגרת את הדלת, ואפילו נשענת עליה אם את חושבת שהוא ירצה לצאת. מה שיקרה אחר כך הוא לא שיחה – זה מונולוג שאותו את מכינה מראש. לצורך העניין תאמרי לו שאת רואה שהוא לא מסביר פנים ומתנהג בנימוס כשהוא רואה שבן הזוג שלך בבית, ותסבירי לו שאת יודעת שאת לא יכולה לגרום לו לאהוב אף אחד, אבל את כן דורשת ממנו להתנהג בכבוד".
מה עושים כשהמתבגרת מביאה את החבר לישון? | מיכל דליות מייעצת
מה גורם לילדים לפחד ואיך מתמודדים עם תחושת פחיתות כאימא? | מיכל דליות
"תגידי לו שזו הבחירה שלך וזה הגבר שאת אוהבת והוא זה שחי בבית. תבהירי לו שהמינימום הנדרש הוא לכבד. תאמרי לו ‘אתה חי בבית שכולנו חיים בו, והמינימום הנדרש הוא להגיד שלום, לאכול בארוחות משותפות, ואני אומרת לך שיום אחד אתה תזדקק לו ותיעזר בו כי הוא גבר מדהים. הוא לא אבא שלך, אבל הוא מדהים. אני מצפה שתאכל עם המשפחה כי זו המשפחה שלך. תפעיל את הראש ולא רק את הלב, ותעשה מה שצריך לעשות כי אתה חונכת אחרת’. יכול להיות שהוא לא ישנה את ההתנהגות שלו מיד, אבל כשהוא יבוא לאכול תגידי לו ‘איזה כיף שבאת’. תני לו את הקצב שלו, טיפין טיפין. את המסר שלך העברת, וזה זז בפנים”.
בחודשים האחרונים האחיין שלי בן ה־16 שינה את ההתנהגות שלו. הוא יותר מסוגר, לא מגיע לארוחות משפחתיות, מסרב ללכת לבית הספר, מתנהג בחוצפה להורים שלו ואפילו קצת ירד בלימודים. ההורים שלו ניסו לדבר איתו על זה לא פעם, אבל הם אובדי עצות – מה אפשר לעשות בכדי לתקשר נכון עם הילד?
“את מתארת משהו מאוד טיפוסי לגיל ההתבגרות, וזה אפילו מפליא אותי שזה קרה רק עכשיו ולא לפני שנה או שנתיים. כנראה מדובר ב'לייט בלומר' - כלומר, הוא פורח מאוחר, או שמבחינה רגשית הוא היה ילד של בית ושל משפחה, ורק עכשיו הוא התעורר. בגיל ההתבגרות הם בעצם חותכים את חבל הטבור הפסיכולוגי ביניהם ובין ההורים שלהם - ומתחילים לבנות את החיים שלהם. שם, בשלב הזה, הם מתחילים לבנות את עצמם ובוחנים מה הם אוהבים, מה הם לא אוהבים, מה הם רוצים, ומה הם לא רוצים".
"האחיין שלך נמצא בגיל שבו מצד אחד הוא כבר קולט הכל ומפותח מבחינה קוגניטיבית, אבל באותה הנשימה אין לו ידע של מבוגרים והוא לא יודע איך להתמודד עם כל מה שהוא חווה. אל תשכחי שגם המלחמה והמתיחות נותנות את אותותיהן, וזה לא רק הגיל זו גם התקופה שבה אנחנו חיים. מבחינה רגשית בגיל ההתבגרות הנערים והנערות חווים קיצוניות - אין להם אפור, הכל שחור או לבן. למרות שמדובר במשהו מאוד טיפוסי לגיל אנחנו צריכים לבדוק אם קרה פה משהו - הוא לא רוצה ללכת לבית הספר, והמרד שלו בא לידי ביטוי בהרבה מאוד דברים".
"יכול להיות שקרה משהו בבית הספר, יכול להיות שקרתה איזו פדיחה איומה בעיניו בבית הספר, והוא חושש להראות את עצמו בכיתה. יכול להיות שהוא מתקשה לקבל את זה שיש לו פצעי בגרות, או שהפן המיני כל כך חזק אצלו והוא מתבייש. יש המון סיבות, ואת זה צריך לבדוק באמצעות הדרכת הורים. אם נגיד לו ‘בוא לטיפול’ הוא לא יבוא. לכן, חשוב שההורים יגיעו ויחד הם יגיעו לעומק העניין. הם צריכים ללמוד איך מדברים נכון עם נער מתבגר בן 16. הם שואלים שאלות, ולא יודעים לייצר קשר עם הילד".
"בכדי לתקשר נכון עם ילדים בגיל ההתבגרות חייבים לשתף אותם בדברים. למשל, שהאמא תבוא ותספר לו ‘הייתי אצל רינה, אתה לא מאמין, בעלה כבר ארבעה חודשים רצוף במילואים. איזה מזל שאבא לא במילואים’. אולי הוא יענה ואולי לא, אבל ככה הוא יהיה קשוב יותר. ככה לייצר קשר ולדבר איתו. להורים יש תפקיד מאוד חשוב בעניין הזה. צריך להעמיק את התקשורת עם הנער הזה, והדרך הכי טובה היא הדרכת הורים”.