המיתוס שגורס כי לא כדאי לשתות בזמן האוכל, נובע בעיקר מהקלה על פעילות מערכת העיכול שלנו. צריך לזכור שבמצב רגיל, מערכת העיכול שלנו ערוכה ומזומנה לעכל מזון בכל מצב צבירה שנאכל. בקיבה שלנו יש הרבה יותר אנזימי עיכול ממה שבפועל צריך, שמחכים ב"היכון" למזון שיגיע בכדי לעכל אותו.
לקיבה אפשרות להפריש פי כמה וכמה חומצות קיבה מאשר מופרשות בפועל בזמן הארוחה. אין שום בעיה לדלל את האוכל עם נוזלים, יש לקיבה מספיק אנזימים וחומצות.
מה נחשב לנוזלים?
לא רק מים, או כל שתיה אחרת שאנחנו מגדירים כ"שתייה". מרק למשל, נחשב כמזון שמדולל בנוזלים, ואין הבדל מהותי בין צריכתו לבין אכילת ירקות מבושלים, חתיכת עוף ושתיית מים תוך כדי כך. גם ביוגורטים שאנחנו אוכלים יש מעל 70% מים. ברגע שאוכלים מזונות כאלו אין שום משמעות להפרדת השתיה מן האוכל כי הנוזלים מגיעים בתוך המנה עצמה. לאכול מרק זה בעצם כמו לאכול ירקות מבושלים ויחד איתם כוס שתיה חמה.
האם יש יתרון לשתייה בזמן האוכל?
מאחר שנוזלים מדללים את תוכן הקיבה, היא מתנפחת יותר, וברגע זה העצבים שעוטפים את הקיבה שולחים איתותים למוח על מלאות הקיבה ונוצרת תחושת שובע גדולה יותר. במילים אחרות מרק או שתיה אחרת בזמן האוכל יכולים לסייע בדיאטה לירידה במשקל.
למי לא כדאי לשתות בזמן הארוחה?
המיתוס הגורס על איסור שתייה בזמן האוכל נכון לגבי בעיות ומצבים רפואיים מסויימים, אך יש לשים לב שזה כולל גם את כל המאכלים המורכבים בעיקר מנוזלים, כמו מרק או שייק, ולא רק את הרגל השתייה עצמו. המצבים בהם לדעתי כדאי לנסות להפריד בין נוזלים ומוצקים, הם:
רפלוקס וצרבות: לאנשים שסובלים מרפלוקסים וצרבות, כדאי להפריד לחלוטין שתיה מן הארוחה. רפלוקס, או חזרת המזון ותכולת הקיבה כלפי מעלה, נובעים מכך שהשריר שסוגר את הקיבה – מוחלש ואינו מסגר כמו שצריך. במקרים אלו בעיקר אחרי הארוחה יש עליה של תכולת הקיבה כלפי מעלה, ולפעמים גם בין הארוחות עליה של חומצה בלבד.
כדי למנוע את התופעה, כדאי מאוד להפריד בין שתיה או מזון נוזלי, לבין מזון מוצק. המטרה היא שהמזון יהיה מוצק ככל האפשר ואז הוא פחות "עולה" למעלה ופחות גורם לצרבות. למזון דליל קל יותר לעלות, ועל אחת כמה וכמה אם הוא שוהה הרבה זמן בקיבה כמו במקרים של מרק או מים לאחר ארוחה עיקרית. במקרה כזה אפשר לנסות לשתות חצי שעה לפני האוכל או שעתיים אחרי הארוחה.
הליקובטר פילורי: גם לסובלים מהליקובקטר כדאי להפריד בין נוזלים ומוצקים, מאחר שהחיידק הליקובקטר נמצא ברוב המקרים בדיוק על השריר שסוגר את הקיבה (פילורוס) ומחליש את היכולת שלו להיסגר. אמנם הטיפול בהליקובקטר הוא אנטיביוטיקה, אך בזמן הטיפול וההחלמה מומלץ להפריד בין נוזלים למוצקים מאותה סיבה של מניעת חזרת המזון כלפי מעלה.
נשים בהיריון: תופעת הבחילות בהיריון נובעת מהאטה של פעילות הקיבה, בהשפעת העלייה באסטרוגן. בנוסף, הרמות הגבוהות של האסטרוגן גורמות להחלשת השריר הסוגר של הקיבה ולסיכון מוגבר לצרבות. כמובן שזה לא קורה לכולן, אבל כדי להפחית את עוצמת התופעה כדאי לאכול מזונות יבשים או שסופחים חומצה – כמו צנימים, בייגלה, שקדים, טחינה גולמית מלאה וכן להפריד בין שתיה לארוחה.
השפעה על ספיגת מינרלים: אם נניח לרגע בצד את עניין הנוזלים והעיכול, יש חומרים שמפריעים לספיגת המינרלים במזון, כמו סידן וברזל. לדוגמה, חומצה פיטית וחומצה אוקסאלית, שקושרות מינרלים ומפחיתות את כמות הברזל או הסידן שנספגים מן הארוחה אל הגוף.
חומצות אלו וסיבים תזונתיים נוספים, נמצאים בירקות ופירות רבים, כמו למשל בתרד בכמות גדולה, אך גם בפירות וזרעים מהם מכינים משקאות חמים – כמו פולי הקקאו או פולי הקפה, או עלי עץ התה. במקרה זה, נכון לכולנו לחכות עם השתיה שמכילה אותם, ולא בגלל העובדה שהם נוזלים אלא בגלל תכולת החומצות והסיבים שקושרים מינרלים.
מה הכי לא כדאי לשתות מייד אחרי הארוחה?
ללא כל קשר לפעילות העיכול, אחד ההרגלים הנפוצים הוא קפה מייד אחרי האוכל – עם או בלי הקינוח. כדאי לדעת שקפה ותה, מכילים חומרים שמפחיתים את ספיגת הברזל מן המזון. החומצה הפיטית והאוקסאלית שקושרות את הברזל ומונעות חלק מספיגתו אל הגוף, מצויות בקפה עם או בלי קפאין, וגם בתה מסוגים שונים, לא כולל תה צמחים.
בעבר לפני עידן תוספי המזון, היתה תופעה נפוצה שנקראה "אנמיית בתי אבות" שאופיינה בכך שאנשים שאכלו בבתי אבות וקיבלו תה או קפה מייד אחרי הארוחה העיקרית סבלו מאנמיה. אז לכל מי שסובל/ת מאנמיה, או המוגלובין/טרנספרין/פריטין נמוכים - עדיף לחכות עם הקפה או התה לפחות שעתיים אחרי הארוחה העיקרית.