אני אמא לילדה בת 8 שעולמה החברתי מצומצם מאוד, והיא מוכנה להיפגש רק עם חברה אחת. כשאותה חברה מסתובבת עם ילדות אחרות היא מאוד מקנאה ומתלוננת, ואנחנו רואים שזה קשה לה. איך לעזור לה להרחיב את עולמה החברתי?
"בראש ובראשונה חשוב לי להדגיש שזה מאוד אינדיבידואלי - יש אנשים שיש להם שלושה חברים מכיתה ג' ועד גיל 50, בעוד אחרים בעלי מעגל חברתי עשיר יותר ודינמי עם 15 חברים לפחות. יש כאלה שמרגישים בנוח עם חבר אחד, בעוד אחרים בעלי צורך להיות עטופים ולשמור על מעגל חברים גדול וקרוב. זה קשור לטמפרמנט של האדם, אבל עוד לפני זה: יש קשר בין מה שהילדים רואים בבית לבין מה שהם מיישמים על עצמם. למה הכוונה? ילדים שראו שיש להם הורים עם הרבה חברים, כאלה שהם נפגשים איתם, יוצאים איתם לטיולים, ועושים ארוחות משותפות - יושפעו מהמודל הסוציאלי של ההורים בצורה כזו או אחרת, גם אם הוא לא תואם לגמרי את הטמפרמנט האישי שלהם".
"אני מציעה שקודם כל תפסיקו לדבר עם הילדה על הנושא. ילדים לומדים על החיים דרך חוויות, ולא משיחות ודיבורים. בפעם הבאה שהיא באה ומספרת לכם שחברה שלה נפגשה עם חברות אחרות, אל תהפכו את השיחה הזו לשיחת הסקת מסקנות. כל זמן שהורים מעורבים בדבר, הילדים לא מסיקים את המסקנה המובנת מאליה. זה נהדר שיש ילדות בכיתה שרוצות להיפגש איתה, זה מלמד אותנו שלא מדובר בילדה לא מקובלת. אני מציעה שתגידו לה שהחלטתם להפסיק להתערב בנושא, ושאתם סומכים עליה, ואל תתערבו בזה יותר. שוב, אם היא ניגשת ומספרת לכם משהו על אותה החברה, אל תהפכו את השיחה לשיחת הפקת לקחים - פשוט תהיו שם".
אנחנו מנהלים אורח חיים דתי, ולפני חודש שמתי לב שבני בן ה־6 גזר מעט את אחת מפאותיו. שאלתי אותו מספר פעמים מה קרה, אבל הוא לא מספר לי ואני מרגישה שהוא ממש מפחד ממני. מה דעתך?
"קודם כל, ילדים לא מספרים להוריהם את הכל וצריך להפנים את הרעיון הזה. תנסי לזכור כמה דברים את לא סיפרת להורייך. מעבר לזה, אני לא חושבת שיש פה אלמנט של פחד כמו שיש פה אלמנט של חוסר רצון לצער אותך, להכעיס אותך או לאכזב אותך. תראי כמה מתוק ותמים הילד הזה, שאפילו לא גזר את הפאה השנייה לאותו אורך כדי שלא תשימי לב. בו זמנית, אני מציעה לך לפנות לקבלת הדרכה הורית כדי לברר איזו דעה הוא גיבש עם עצמו עד שהוא מתבייש להודות בטעות".
מאז שבתי בת ה־3 וחצי נולדה היא לא ישנה לילה שלם ברציפות. ניסינו הרבה מאוד דברים, אבל כלום לא עזר. אנחנו מרדימים אותה אצלנו במיטה וברגע שאנחנו מחזירים אותה למיטתה היא בוכה וצורחת. לצערי היא באה לחדר שלנו שוב ודורשת לישון איתנו, וזה מאוד מתיש. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לפתור את הבעיה?
"הילדה הזו רוצה לישון איתכם, היא חזקה ולא מוותרת. שימי לב למה שקורה פה: אתם מחזירים אותה למיטתה, יושבים לידה, כועסים עליה, מסבירים לה שזה אסור, אבל זה לא עובד. משהו פסיכולוגי גורם לה להתעורר ולעבור למיטה שלכם כל פעם מחדש. את מצפה שהילדה תשתף פעולה ותשנה את התנהגותה, אבל ככל שאת יותר מתעסקת בזה ומדברת איתה על זה, ככה היא מוכיחה לך שהיא יכולה עלייך. יש הורים שסוגרים את דלת חדר השינה שלהם, וכשהילד מתעורר בלילה ודופק בדלת, ההורה יוצא מהחדר ולא מכניס את הילד. יש גם הורים ששמים מזרן קטן ליד המיטה שלהם, ומסבירים לילד שלא נעים להם שהוא ישן איתם במיטה, ובכל פעם שיתעורר הוא יוכל לישון על המזרן. יש גם הורים שאומרים שאם כבר הילד הגיע למיטתם, אז שימשיך לישון. בשורה התחתונה את צריכה לבחון איזו דרך מתאימה לך ולהחליט על מה את עושה מלחמות חורמה עם הילדה, ועל מה לא".