אני אמא לשני ילדים בני 9 ו־6. בעוד קצת יותר מחודש אני עתידה לטוס ל־10 ימים מטעם העבודה. איך עליי לספר לילדים על הטיסה הקרובה, ומהי הדרך הכי טובה לתקשר איתם בזמן שאני בחו”ל? האם חייבים לשוחח איתם כל ערב בשיחת וידיאו?

“בראש ובראשונה חשוב שתשימי לנגד עינייך את העובדה שהילדים שלך גדולים ויש להם יכולת חשיבה מופשטת. זאת אומרת, שיש להם היכרות עם המצב הזה של ‘אמא איננה, אבל היא קיימת’. מה קורה אצל ילדים ממש צעירים? ילד קטן שנמצא ממש בתחילת חייו כשהוא לא רואה את אמא מבחינתו היא לא קיימת. ההבנה שהיא הולכת ולא נמצאת, אבל כנראה קיימת באיזה מקום והיא תחזור לא התפתחה אצלו עדיין.

את זה הוא מכיל בהדרגה כששמים אותו בגן או אצל המטפלת, ובכל פעם הוא רואה שבאים לקחת אותו הביתה. ככה הוא מפתח את הקוגניציה שלו, ולומד להכיל שדברים קיימים גם אם הוא לא רואה אותם. אני בעד להגיד להם שלושה ימים קודם, ולהתכונן לכל תגובה שלא תהיה. ייתכן שאחד הילדים ישאל אותך למה את לא לוקחת אותו גם, ואולי האחר יבכה או יכעס וייעלב כי הוא לחוץ מתחילת שנת הלימודים.

אני רוצה שתהיי מוכנה לכל תגובה, ובשום שלב אל תישברי או תחזרי בך. זכרי, אין שום בעיה להשאיר את הילדים עשרה ימים ויותר במקום שבו שומרים עליהם והם בטוחים וטוב להם, ואפילו יפנקו אותם קצת בכדי להקל עליהם בתקופה הזאת. תבואי לשניהם עם לוח שנה, ותראי להם בדיוק מתי את טסה ולאן. תסבירי את הסיבה לטיסה, תגידי שאת רוצה להתקדם בעבודה ואת חייבת לפגוש מישהו שגר בחו”ל.

תראי להם מתי את טסה, ומתי את עולה על המטוס חזרה ונוחתת בארץ. אין פה חרדת נטישה, אבל אין ספק שיהיה פה געגוע. הילדים צריכים להרגיש את הביטחון שלך. את תחסרי להם, ואת זה צריך להבין. לכן תהיי מחוברת לדרך התקשורת שהכי נוחה לך ומתאימה ללוח הזמנים שלך.

אם לא בא לך לדבר איתם כל יום את לא חייבת. את יכולה לעשות שיחת וידיאו דרך הוואטסאפ, את יכולה לשלוח להם אימוג’י, ואת יכולה מדי פעם אפילו להתקשר. חשוב מאוד לציין שאין סיבה להבטיח לילדים שאת תקני להם משהו כזה או אחר. את לא צריכה לשחד ילדים על זה שאת עושה משהו שחשוב לך”.

בשבועות האחרונים בני בן ה־2.5 התחיל להתרחק ממני, ואני לא יודעת איך להגיב לזה בצורה נכונה. הוא מבקש שאבא שלו יהיה איתו אחרי המקלחת, וגם כשהוא קם בלילה. הוא ממש מתעקש שאני לא אתקרב אליו. זה קורה כל הזמן, חוץ משעות הבוקר. שכן ברגע שהוא מתעורר הוא קורא לי ומבקש שאני אארגן אותו. לצערי אני שמה לב שאני מאוד נעלבת ממנו. איך אוכל לתקשר איתו נכון?

“החל מגיל שנתיים ישנה התפתחות קוגניטיבית מאוד גדולה, והילד לומד שהוא ישות אוטונומית ויש לו רצון משל עצמו. אני מבינה שאת נעלבת, אבל חשוב שתדעי שהילד מתפתח כראוי ושאת אפילו צריכה לשמוח בזה שהוא מגיב ככה. עכשיו, נשאר להבין איך מתמודדים עם העניין בפן החינוכי: אם הילד קורא לאבא שלו וכשאת מגיעה אליו הוא אומר לך ללכת, את יכולה להגיד לו שאת נורא עצובה וללכת. ככה או ככה אין סיבה להפוך את השיח למאבק או לנסות לשכנע את הילד שאת פה עכשיו.

הרי בשורה התחתונה הוא לא עושה את זה במתכוון, הוא לא עושה את זה נגדך, הוא עושה את זה כי הוא יכול. בשלב הזה הוא לומד את עצמו ואת תחום היכולת שלו - יש מצבים שאת צריכה להחליט, בהסכמה עם בן הזוג שלך כמובן, שאתם לא נכנעים לרצונות שלו. לצורך העניין, אם הילד רוצה שאביו יקלח אותו, אבל הוא בדיוק מכין ארוחת ערב או נח אחרי העבודה, אז אפשר להסביר לו שאת תעשי את זה. נכון שתיאלצי להתמודד עם ילד מתוסכל, ואולי אפילו בוכה, אבל הוא ילמד בהמון אהבה שיש פעמים שנענים לדרישות שלו, ויש פעמים שלא”.

סייעה בהכנת הכתבה: עדן בן ארי