הציבור השקוף שלא מספיק שמים עליו זרקור בתקופה הזו הוא ציבור ההורים שבעצם נושא עליו נטל כפול ומכופל בימים אלו. מצד אחד לכולנו משימות חיוניות בין אם זה צו 8 לאבא/אמא או מאבק על קיום העסק שספג מכה קשה, חל"ת שנכפה וטרף את הקלפים, השתתפות אקטיבית במיזמי התנדבות שונים שלוקחים הרבה מהזמן הפנוי של ההורים ומעסיקים אותם מעל הראש כרגע או סתם התקפי חרדה ופחדים שמגיחים בדיוק בזמן הלא מתאים כשהקטנים בבית ממש צריכים אותנו...
בואו נודה באמת, לאף אחד לא פשוט... אבל לנו ההורים יש צורך לדאוג לבריאות הנפש שלנו במיוחד כרגע ולא רק בשביל החוסן שלנו אלא בשביל ולמען הילדים שלנו שלא אשמים, לא בהכרח מבינים וסופגים מאיתנו הכל.
אז איך אפשר להצליח לתפקד כהורה מטיב ומיטבי בימים שחלוקת הקשב והאנרגיה שלנו מוגבלת מאוד? הנה כמה כלים שיחדדו לכם את חיוניות התפקיד שלכם ואת משמעות הצורך בשמירה על שגרה בריאה בתוך הבית.
1. שמירה על קור רוח, יציבות ואופטימיות: שימו לב לתגובות שלכם כשיש אזעקה, מה אתם אומרים/עושים, איך השגרה שלכם מתנהלת בימים אלו? האם מצליחים לייצר להם אחת כזו? כמה פעמים אתם מתפרקים מולם? כל אלו נספגים ממש כמו ספוג אצל ילדים החל מהגיל הרך ועד גיל ההתבגרות. הם לומדים ומחקים אתכם, מידת החרדתיות שלהם נגזרת מהאופן בו אתם מגיבים למציאות. נכון, זה לא פשוט ואין צורך להעמיד פנים שהכל מושלם ועם זאת, שימו לב ונסו לשדר במילים שלכם את אותו קור רוח, יציבות ואופטימיות זהירה שנדרשת כדי שהילדים שלנו לא יעצימו את תחושות הפחד וחוסר האונים שלהם. המסרים שלכם עוברים גם ללא מילים, אם אתם מרגישים מרוקנים או מודאגים- שתפו אדם קרוב, צאו להתאווררות ותעבדו על נשימות מרגיעות וכל זה כדי שבזמן אמת תוכלו לתפקד בבית ללא איבוד עשתונות שעלול להצטבר בפנים. אין טעם להתאפק שוב ושוב אלא למצוא דרכים חלופיות לפרוק את הקושי במרחב אחר .
2. אקטיביות לעומת פסיביות: בכל פעם שאחד הילדים מסמן לכם במילים או בהתנהגות רגשות מכאיבים כמו פחד/חרדה/לחץ/אכזבה/תסכול , אל תתעלמו ואל תקטינו את גודל הרגש שעולה בהם... תנו לזה מקום ותקבלו כל רגש מבלי להתווכח איתו... כל רגש הוא לגיטימי. לצד קבלת הרגשות המכאיבים וכדי לא להישאר בקיפאון או בחוויה של חוסר שליטה, נרצה להציע לילד/ה פעולה אחת שהוא בוחר לעשות שתעזור לו לצאת מאותה הרגשה. עצם האקטיביות והעצירה למחשבה של הילד/ה עשויה להניע אותו ולאושש אותו ובכך לחזק את תחושת המסוגלות, התושיה והחוסן שלו. אם אין לילד/ה רעיונות- תנו לו 2-3 אפשרויות מכם והתרכזו בשאלות מכוונות ופחות במציאת פתרונות כמו "מה אתה מציע?" "מה יעזור לך?" "מה את צריכה עכשיו?" או " מה נעשה בפעם הבאה כשזה יקרה?.." העיקר לתת לילדים פתח יציאה מהפסימיות והפסיביות בכל מה שלא תלוי בהם אל פעולה שתלויה בהם ב100%. מומלץ גם לנסות על עצמנו.
3. תיווך עובדות וחשיפה לתכנים ברשת: ילדים גדולים וקטנים כאחד חשופים לכמויות מידע ענקיות בכל יום החל מה7.10 ולא רק בבית כשאנחנו מול עקוצי הטל' צופים בחדשות, אלא בדיבור בין ילדים, שיחות בגן/בביה"ס, שלטי ענק ברחובות שהם נחשפים אליהם ועוד... הלוואי ויכולנו לגונן עליהם מפני המידע העצוב והכואב שממלא את המציאות של כולנו אבל זה לא אפשרי ויותר מזה, אין באמת דרך לעטוף ילד/ה בצמר גפן מצרות העולם אז מומלץ לא לנסות להישאב לגישה המגוננת הזו כי היא עלולה רק להזיק לפיתוח החוסן הנפשי של הילד/ה. אז מה שכן ניתן לעשות הוא להשלים להם את החסר. לשבת איתם לשיחה, לצפות בצפייה מתווכת ולהסביר במילים פשוטות ובהתאם לגיל הילד את העובדות. כן גם העצובות. מה קורה לילד ששומע וקולט חצאי אמת? הוא מדמיין ומשלים לבד בראשו את ההמשך ועלול להתכנס למחשבות אפילו יותר מפחידות וקיצוניות מאלו שאנחנו נוכל לחשוף אותם. ילדים וגם מבוגרים רוצים וצריכים תחושה של שליטה על המתרחש כחלק ממצב רגשי בטוח ולכן לפעמים הסתרה יכולה לייצר יותר מתח ודאגה מאשר חשיפה מותאמת לעובדות.
4. אל תתביישו לבקש עזרה- כל העשייה החברתית שקורית בימים אלו מחממת את הלב ואנחנו רואים בדיוק מה אומר הביטוי "כל ישראל ערבים זה לזה" ומהו משמעות הערך ערבות הדדית. לכן, גם אם בעבר הרגשתם שאולי זה מביך או לא מספיק חשוב כדי לפנות הלאה ולבקש עזרה במגוון תחומי החיים (ייעוץ כלכלי, הלוואה/הנחה, עזרה בבישולים מהשכנה, בייביסיטר, עובדים בהתנדבות לעסק וכו'). ברגע שתורידו מעל הגב הפרטי שלכם עומס מיותר ותיעזרו באנשים טובים שסביבכם ובכלל בעם ישראל- כך תהיו בפניות גדולה יותר עבור מי שאין להם תחליף מלבדכם- הילדים שלכם.
5. הרשו לעצמכם לשמוח. כן, גם עכשיו. ילדים זקוקים להרגיש שההורים שלהם בטוב, שיש סיבה לצחוק, לחייך למרות הכל. לפעמים ניאלץ לזייף חיוך מאולץ למענם ולפעמים פשוט נתחבר להכרת הטוב על כל מה שלא מובן מאליו... ריקוד בסלון להוצאת אנרגיות, לשיר בנסיעה שירי מוטיבציה ומורל, לתלות יחד דגלי ישראל ולאפות עוגות לחיילים וגם לא לשכוח לציין בפניהם את כל הסיבות שישי להם ולנו להודות. הכרת הטוב היא כלי משמעותי וחשוב לחיזוק החוסן ולעידוד פנימי עמוק גם כשהמציאות לא מעודדת.
לסיכום, אין לנו באמת את הפריבילגיה שלא להמשיך את החיים האלו, שחזקים יותר מהכל ומושכים אותנו קדימה. ההוכחה הגדולה ביותר לאותה המשכיות היא הילדים שלנו, דור העתיד והם הסיבה שלנו לקום בבוקר וללבוש על עצמנו מדים של תקווה, נחישות, עוצמה ואמונה בטוב.
אז שכל אחד ואחד מאיתנו בתוך עולמו וחייו האישיים ובמקסימום היכולת שלו )ולא מעבר לכך) יצליח לעזור לעצמו ולילדים הפרטיים שלו לעבור את תקופת המלחמה במינימום של צלקות נפשיות ובמטרה להתרומם לתקומה אל העתיד שעוד לפנינו.
וזכרו: עם ישראל חי.