הסכנה שבקידמה: כך תישמרו על ילדיכם מפייק ניוז

אנו רואים סביבנו אתגרי רשת מסוכנים שבקלות מדי נגררים לכדי ביצוע. אנו רואים סביבנו יציאה להפגנות מבוססות על שקרים (איזה ים ואיזה נהר? מי יודע). אנו רואים סביבנו חוסר הקשבה לאחר. שיפוט מהיר ואי יכולת להבחין מי עומד מאחורי הפרופיל – האם אדם אמיתי בעל דעות וידע, או בכלל בוט טרול שכל תכליתו לעודד אותנו להמשיך ולייצר תוכן ברשת, לא משנה מאיזה סוג?

האם ביכולת האינטרנט לקחת את האנושות לאחור? וחשוב מכך, היש ביכולתינו לעצור את זה?

אינני היסטוריון אבל אני יכול להבין מדוע היכולת להנגיש ידע לאנשים רבים – הדבר שהדפוס איפשר – קידמה את האנושות. אותו הידע בא בצורת טקסטים שאנשים כתבו. והרי גם האינטרנט מנגיש לכולנו טקסט שאנשים כתבו. אם כך, מדוע נוצרת התחושה שהאינטרנט הוא מקום שבו אנו דווקא מאבדים ידע? מאפשרים הפצה של שקרים או פייק ניוז, עיוותים מידעיים ושכתובים של ההיסטוריה? 

זהירות: עיוות המידע ברשת

הבדל משמעותי בין מהפכת הדפוס למהפכת האינטרנט הוא כמות האנשים שקולם הוגבר הודות למהפכה. בשתי המהפכות הרבה יותר אנשים היו יכולים לקרוא טקסטים שקודם לכן לא היו זמינים להם – אבל בניגוד לאינטרנט, מהפכת הדפוס לא הפכה כל אדם בעולם לסופר, לכותב, למקור המידע. 

המהפכה האמיתית הייתה בכמות הקוראים, לא בכמות הכותבים.

לעומת הדפוס, מהפכת האינטרנט נתנה מיקרופון ומקלדת לכל אדם. יתרה מזאת, היא אפשרה בקלות לאדם בודד להציג את עצמו כאילו הוא מספר רב של קולות בעזרת יצירת פרופילים פיקטיביים. וגרוע מכך, היא אפשרה בקלות לאדם בודד לכתוב תוכנה, המייצרת מספר רב של קולות פיקטיביים – הלא הם הבוטים, הקולות שמאחוריהם עומדת התוכנה ולא האדם.

אנו יכולים לכתוב דברים רבים. סיפורת, דעות, דיווחים על מאורעות, סיכום תוצאות ניסויים מדעיים, ועוד. 

לפני תקופת האינטרנט, הצינורות בהם טקסטים (ובהמשך וידאו) הגיעו אלינו היו מעטים יותר. הם גם היו ברורים יותר מבחינת אופיים. עיתונים מדווחים לנו על חדשות, סיפורת מחולקת לסוגות שונות וברור לנו יותר אם אנו קוראים סיפורת בדיונית או ספרות מקצועית, כתבי עת מדעיים מדווחים על תוצאות ניסויים, וכו'.

צינורות המידע האלו כוללים מספר אנשים בתהליך – הוצאת ספר, עיתון, מאמר בכתב עת מדעי עוברים דרך מספר עיניים. יש סיכוי גבוה יותר שחלק מהעיניים האלו יהיו ביקורתיות, ועם רצון לאיכות. זה בהחלט לא המצב כפי שאנו מכירים היום.

קול לכל אדם (וגם לבוטים, שאינם בני אדם)

מהפכת האינטרנט נתנה קול לכל אדם כאמור, וגם אפשרה יצירה קלה של קולות מזויפים. הקושי לדעת "על איזה קול לסמוך" גדל פי כמה מונים. אנו מוצאים את עצמנו מתייחסים אפילו לקולות אנונימיים שקל עוד יותר לזייף. האינטרנט גם מאפשר לנו בלחיצת כפתור את פעולת השיתוף, העברה הלאה של טקסטים שהגיעו אלינו, ובכך הופך אותנו לחלק מהצינור דרכו מידע מופץ. מאחר ופעולת השיתוף קלה, ואיננו רואים את תוצאותיה, אנו אכן מהווים צינור – כזה שמעביר את התוכן הלאה בלי ביקורת ובלי התייחסות אישית, ובעצם מלווים את קולנו האישי שלנו לשימושו של אדם אחר. 

האינטרנט מאפשר לנו למצוא בו כל דעה אפשרית, כל סיפור אפשרי – ולהרגיש כאילו אלו אמת וחדשות. בעוד המדע מנסה להפריך תזות כדי לזנוח את השגויות ולברור מתוכם את התאוריות המתקרבות לאמת, האינטרנט לא מאפשר לזנוח אף דעה, ובכך מעקר את המדע ואת מושג האמת. ומכל הסיבות האלו אין פלא שידיעות כוזבות, פייק ניוז, מתפשטות בקלות שכזו.

אני מאמין שהאינטרנט לא יקח אותנו לאחור, בתנאי שנשכיל ונלמד את ילדינו מגיל צעיר כיצד להתמודד עם המורכבויות שהוא מציף. כיצד לסמוך על דבר מה. כיצד לפעול תוך מחשבה "למה". מדוע אני פועל, מקשיב או כותב? מדוע האחר פועל וכותב והאם ראוי להקשיב לו?

כתבתי את ספרי "דרך הדלת: כך לימדתי את ילדיי בטיחות ברשת" בגלל שאני מאמין שמצאתי דרך עמוקה, מסודרת, ורחבת יריעה, ללמד את ילדינו כך שחסרונות האינטרנט יורגשו פחות. עלינו רק למצוא את הדרך להשקיע מאמץ בכך. כולנו.

5 חוקי הזהב שכדאי שתלמדו את ילדיכם

1. השתמשו בהודעות השרשרת שילדים מעבירים ביניהם בסגנון "אם לא תעביר ל-10 חברים יהיה לך מזל רע" כדי להעיר ולהדגים את הקלות בה האינטרנט גורם לנו לפעול מבלי לחשוב.

2. הסבירו לילדים על ההבדל בין זיהוי בעזרת מספר טלפון (כדוגמת אפליקציית "וואטסאפ") לבין זיהוי האחר בעזרת פרופיל. הדגישו את מושג הפרופיל והעובדה שמאחוריו הפרטים יכולים להיות שקריים ואף ייתכן ולא יהיה מאחוריהם אדם אמיתי.

3. למדו את הילדים להתעלם מרעש מיותר שהאינטרנט מציף לפתחם. התעלמות היא תגובה נכונה בהרבה מאשר לעסוק ולחקור מהו מקור מידע שלא ברור מהיכן מגיע, או זהות פרופילים שאיננו יודעים מי הם, כי גם אם גילינו יהיו עוד הרבה כאלו.

4. כשהילדים גדלים – הסבירו להם את הגישה המדעית המנסה להפריך תיאוריות ובכך להתקדם. הסבירו להם שלעומתה האינטרנט מלא בדעות וסיפורים שגם אם יופרכו, לא ייזנחו. מודעות לעובדה זו משמעותית לחשיבה ביקורתית כלפי תוכן באינטרנט.

5. כשהילדים קרבים לבגרותם – שבו איתם לשיחה על האופן בו אתם רואים לנכון ליצור קשר עם פרופיל חדש. איננו רוצים שהילדים יימנעו מהיכרות עם אנשים חדשים בתוך ומחוץ לרשת, אנו רק רוצים שהדבר ייעשה בבטחה, בהדרגתיות ותוך תשומת לב לתמרורי אזהרה.

נצר שוחט הוא אב לשלושה, שירת בעבר בתפקידי הוראה טכנולוגית והיום משמש בתפקיד בכיר בחברה בין-לאומית לפיתוח מוצרי הגנת סייבר. מחבר הספר "דרך הדלת: כך לימדתי את ילדיי בטיחות ברשת", (קינמון הוצאה לאור), שתורגם לאחרונה גם לאנגלית "The Cyber-Safe Child".