בתי בת ה־3 וחצי עלתה השנה לגן עירייה. לצערנו ההסתגלות שלה קשה מאוד, והפרידה בבוקר מאוד ארוכה ומלווה בבכי ובצרחות. בכל הזדמנות היא אומרת לנו שהיא לא רוצה ללכת לגן, ומבקשת שנבוא לקחת אותה מהר. בבקרים היא מבקשת מאיתנו להישאר איתה. מהגננת אנו מבינים שאחרי שהיא נרגעת בגן הכל טוב, והיא משחקת ומשתתפת יפה. אנחנו מדברים עם הילדה כל הזמן, וזה פשוט לא מפסיק. מה עלינו לעשות?
“בראש ובראשונה אתם חייבים להפסיק עם הדיבורים. די עם הדיבורים. לא צריכים לדבר עם הילדים כל הזמן – אמרתם לילדים משהו פעם אחת? הם הבינו, הם שמעו, תנו לזה עכשיו לשקוע. ילדים לומדים מחוויות, הם לומדים מהחיים עצמם, לא מדיבורים. מסכנונת, קשה לילדה הזו מאוד".
"לתפיסתי, עליכם לענות בקטנה למה שהיא אומרת, וכמה שפחות לדבר על זה. נניח, היא אומרת לכם לפני השינה שתבואו לקחת אותה מהר, אתם אומרים לה שאתם תבואו כמה שיותר מהר, ולא פותחים על זה שיח. אם היא חוזרת שוב אתם אומרים שאתם כבר אמרתם לה ולא ממשיכים. הפרידה בבוקר מאוד משמעותית – אתם אומרים לה שאתם יודעים שהיא רוצה שתישארו איתה, אבל שאתם חייבים ללכת לעבודה".
מה גורם לילדים לפחד ואיך מתמודדים עם תחושת פחיתות כאימא? | מיכל דליות
פרק ב': איך לגרום למתבגר לקבל את בן הזוג החדש? | מיכל דליות מייעצת
"אל תישארו איתה בגן – זה גם ככה מייצר עוד מתח כי היא יודעת שבסוף תלכו, היא פשוט לא יודעת מתי. תאמרי לה איך שאת מגיעה איתה לגן בבוקר שאת תעבירי אותה לגננת כי את חייבת ללכת, ותלכי. הפרידה צריכה להיות חותכת, עם המון אהבה, וללכת. בלי למשוך את הזמן יותר מדי. צריך להבין עם המון חמלה שקשה לה מאוד, ואתם תוכלו לעזור לה רק אם תעשו פרידות יותר קצרות, ותמעיטו שיח על זה בבית”.
בתי בת ה־9 היא ילדה מאוד חולמנית, וניכר שהיא מתקשה לנהל את הזמן שלה נכון. בכל בוקר כשאנחנו ממהרות לצאת מהבית אני מגלה שהיא צריכה עוד זמן התארגנות מול המראה. מתחילת השנה שמתי לב שהיא יכולה לבהות גם עשר דקות, ולפעמים אפילו יותר. כשאני מעירה לה היא לפעמים מזדרזת, ולפעמים אפילו מתעצבנת עליי. זה מתיש אותי לדבר איתה על הנושא. מהי התגובה הנכונה לדעתך?
“בראש ובראשונה לא הייתי מתחילה לעבוד איתה על שינויים התנהגותיים משמעותיים בשעות הבוקר או בשעות הלילה. למה לי? לכן, במקום לדבר איתה ולגעור בה הייתי ממליצה לפעול בצורה אחרת. שכן, כמו שכבר אמרנו כמה וכמה פעמים - ילדים לא לומדים ממילים - הם לומדים ממעשים".
"אם עד עכשיו היא הצליחה בדרך לגמרי פסיבית להעסיק אותך ולקבל את תשומת הלב שלך בשעות כה קריטיות ביום - תבשרי לה שמעכשיו את נכנסת איתה למקלחת ועוזרת לה להתלבש ולשטוף את הפנים בבוקר. תביני, אין לך את היכולת לגרום לה לעמוד בזמנים - את יכולה להיות אחראית רק על התגובות שלך. התגובה שלך צריכה להיות לא לכעוס ולדעת לקום כמה דקות קודם בשביל שיהיה לך את הזמן איתה במקלחת עד שהיא תלמד לנהל את עצמה ולשטוף פנים ולצחצח שיניים בזמנים שנכון לכם".
"בנוסף, ייתכן שמדובר בהפרעת קשב וריכוז – מאוד יכול להיות שכל מיני דברים מסיחים את דעתה של הילדה, היא מוצפת בגירויים ומוצאת את עצמה עומדת מול הראי וחולמת. חפשי בגוגל מכון שעושה את המבדקים האלה באזור המגורים שלך, וגשי איתה לעשות מבדק בכדי להבין מה מצבה ואיך אפשר לעזור לה. במידה שהתוצאה של האבחון תהיה שהיא אכן סובלת מהפרעת קשב וריכוז תוכלי ללמד אותה לנהל את זה במקום שההפרעה תנהל אותה".
"גשי להדרכת הורים מכוונת הפרעות קשב וריכוז, ותלמדי איך לסייע לה. הפרעות קשב וריכוז באות בהמון צורות. כמו למשל, בהיפראקטיביות - ילדים עם הפרעות קשב וריכוז הם יצירתיים מאוד, טובי לב ואינטליגנטיים. בעזרת הדרכה והכוונה נכונה תוכלי ללמד את הילדה להתמודד בצורה הטובה ביותר עם המצב ולמצות את הפוטנציאל שלה".
"מעבר לזה, אל תהיו בלחץ, היא רק בת 9 ומה שקורה בכיתה ג’ או ד’ לא אומר כלום על מה שיקרה בחטיבת הביניים או בתיכון. תעשו את הדברים, תפעלו בהתאם, ותראו איך אתם עוזרים לילדה הזו להתקדם קדימה”.
עריכה: עדן בן ארי.