הנבטה היא לא תהליך פשוט. זה דורש מאיתנו השקעה – כלי מיוחד, או שטיפה במים כל כמה שעות ומעקב תדיר אחרי התהליך. עולה השאלה האם ההשקעה משתלמת והאם הערך התזונתי כל כך משתפר בזמן ההנבטה. המאזינה שאלה לגבי נושא זה וגם האם אחרי ההנבטה להתייחס לנבטים כאל ירקות.
אז הנה התשובות. ונתחיל קודם מהשאלה - למה נבטים נחשבים לכל כך בריאים? הנה כמה סיבות:
- בזמן הנביטה יש הפיכה של חומרי תשמורת לחומרים שזמינים לגוף.
- בזמן הנביטה יש פירוק של חומרים מעכבי צמיחה שהם גם מעכבי עיכול.
- עליה בכמות החלבון: בתהליך הנביטה הצמח משתמש בחלק מן העמילנים והניטרטים שבו כדי לייצר חלבונים, כך ריכוזם עולה.
- עליה בכמות הויטמינים: הנביטה מעלה את הכמות של הויטמינים B, C וגם E.. תוך ימים ספורים של נביטה, יש ויטמינים שכמותם עולה פי 20 על זו שיש בגרעין היבש.
- בזרעים מסוגים שונים יש כמות רבה של חומצה פיטית. זו קושרת סידן, ברזל, מגנזיום ואבץ ובכך מצמצמת את ספיגתם. בזמן הנביטה יש ירידה בכמות חומר זה
- בתהליך הנביטה יש בגרעין עליה בכמות האנזימים, כלל החלבון, השומן, חומצות אמיניות מסוימות, סוכרים, ויטמיני קבוצת B ויש ירידה בכמות חומרים מעכבי עיכול.
- אחרי שהזרעים סופגים לחות המזרזת את הנביטה, הגורמים המעכבים שמאפשרים לזרעים לשרוד שנים באדמה ולחכות ללחות, מתפרקים וכך נעכלים הנבטים טוב יותר מאשר הגרעין היבש.
האם כדאי להשקיע?
צריך לזכור שגם לקטניות עצמן ערך תזונתי מדהים, עוד לפני ההנבטה. הויטמינים בנבטים מתקבלים גם מאכילת מזונות אחרים, והחלבון זמין לגוף גם מקטניות לא מונבטות לאחר תהליך עיכולן. לדעתי אפשר בהחלט להסתפק בקטניות לא מונבטות.
האם זה הופך לירקות? אם יוצא לקטנית רק "צ'ופצ'יק קטן" – זה לא ירקות! זה אותו דבר בדיוק מבחינת הקלוריות כמו שאר הקטניות. למקרה שהגרגר כולו הפך לגבעול ארוך עם עלים ולא נותר זכר לקטנית עצמה, אז זה ירקות.