לאחר מו"מ ארוך ומייגע נחתם הסכם הפסקת-אש. נדמה כאילו ממש חיכו שכוכב מרקורי יתחיל נסיגה כדי לחתום, והחתימה נעשית ביומה הראשון של הנסיגה. רבים כבר חשים אישית בהשפעות הנסיגה. משיבושים בלו"ז, דרך תקלות במכשירי חשמל ואחרים, ועד חוסר הבנה בתקשורת. עד ה-16 בדצמבר מרקורי ילך לאחור (מנקודת זווית ראותנו בכדור-הארץ), וזמן זה לא מומלץ לחתימה על הסכמים, התחלות של דברים חדשים, ואפילו קבלת החלטות. דעתנו נזילה ועשויה להשתנות בהמשך, אפילו אם השיבוש מגיע זמן רב אחרי תום הנסיגה. לכן גם לא מומלצות קניות, אז קחו בחשבון ב"בלאק-פריידי". כנראה שהקנייה לא תהיה מוצלחת או נחוצה. במקרים היותר קלים, המשלוח סתם יתעכב למשל.
אבל הפסקת אש זה לא לקנות חולצה, ובנסיגה משהו בטוח כבר לא לפי התכנון המדויק. האם כאן השיבוש יהיה קל? כמו משלוח שמתעכב? או שמחכות לנו צרות גדולות? הדרך לענות על כך היא בהצבת "מפת אירוע" לרגע החתימה על ההסכם, האישור בקבינט, ורגע התחלת הפסקת האש בפועל. לצערי, רגעים אלו מספרים על שיבוש שהוא יותר מרק סתם קל, אך יש גם צד חיובי בהסכם. נפרט:
הפסקת האש הזאת דינה להיות מופרת בעתיד, כשידו של צה"ל קשורה, ולא נותנים לו להגיב לכל הפרה. צריך לומר שההסכם עצמו לא נותן לצה"ל חופש-פעולה צבאי לפעול בלבנון כפי שהבטיחו לנו שיהיה, אבל כאן מדובר במנגנון פיקוח מסובך שלא עושה לנו חיים קלים. אני מזכיר לכם מה נכתב כאן באוגוסט בתחזית הבחירות האסטרולוגית לארה"ב. התחזית סיפרה על סקרים צמודים עד לרגע האחרון, אבל על ניצחון ברור של טראמפ. ויש בתחזית עוד חלק שלפנינו, היא גם סיפרה על כך שטראמפ יתנגד לצעדי מלחמה. הוא לא ייתן לנו להגיב על כל הפרה של הפסקת האש בקלות, למרות ההבטחות שיש לנו כרגע. ההבטחות האלה באות בכלל מממשל אחר.
הממשלה כולה הצביעה בעד ההסכם למעט בן-גביר. הסיבה היא שאין ברירה, וגם סמוטריץ' מבין שלא כדאי למשוך את המלחמה עד כניסת טראמפ לבית הלבן. אולי גם בן-גביר מבין, אבל הוא יודע מה דעת בוחריו, והתנגדות להסכם מביאה תמיכה בבייס. בפועל מצבה של ישראל אינו קל, ולכן חתימה על ההסכם כרגע, נראית כמו הצעד הנכון בלית-ברירה.
צריך להבין, מפת מדינת ישראל מראה על שחיקה גדולה מאד, ואסור למתוח לקצה את כוחות הביטחון, מצבנו הבינלאומי, המעמסה הכלכלית, ואת עמידות העורף. כפי שנכתב לכם כאן עוד ביום החמישי למלחמת השבעה באוקטובר, לא יהיה ניצחון מוחלט, וזו מלחמה ארוכה מאד, אבל אנחנו בהחלט הצד המנצח. מי שקרא ידע שהמלחמה תימשך עד עתה, אבל שלא יושגו כל יעדי המלחמה, וכך גם לא כל יעדי הסכם הפסקת האש הנוכחי.
לכן יתכן שיגיע שלב בו ישראל כן תפעל מול לבנון. אך זה יגיע אחרי שיעצרו אותנו תחילה. כרגע על צה"ל להשתקם, לצבור כוחות וציוד, ולשחרר קצת את המילואימניקים השחוקים. ראש הממשלה היטיב להבין זאת, ובתוכו הוא יודע שלא ניתן להכריע את חיזבאללה, ולא יהיה ניצחון מוחלט. רק שהוא יתקשה לתווך זאת לציבור (במיוחד זה שתמך בו). הוא גם יתקשה להשיג את מטרותיו הבאות, ונראה שלא הולך לפי התוכנית שלו בגזרות האחרות. הדבר מערער את שלטונו במהלך החורף הקרוב, ויוביל בסופו של דבר לבחירות. תוכלו לקרוא על כך בתחזית השנתית תשפ"ה שפורסמה בראש השנה.
כידוע אין אזור חיץ בהסכם, כלומר לא נשהה ברצועת ביטחון בלבנון, כפי שעשינו אחרי מלחמת לבנון הראשונה. יתכן שהדבר יכביד על חזרת התושבים לבתיהם בצפון. מסיבות אלו או אחרות, ישראל נכנסת לחורף מאד לא קל, בו התחושה היא של חולשה וחוסר הצלחה גם ברמה הצבאית. ככל הנראה זה נובע בין היתר מגישה פחות מלחמתית בשלל הגזרות, או במכות שחוטפים משם. ואולי זו אנרגיה של מדינה שמלקקת את פצעיה, ונגלה בין היתר מחיר כלכלי עצום וגדול ממה שחשבנו. יש המצפים לשיקום מהיר, לכלכלה שתחזור מהר לצמוח, אך המפה מראה שדווקא סוחבים את הגיבנת הזאת באופן אקוטי ממה שחשבנו. נראה זאת בעסקים שסוגרים, ויחידים שנקלעים לקשיים גדולים. כמובן גם בקופת אוצר המדינה.
לכן לעצור עכשיו זה הכרח, ויש בהסכם הזה מזל מסוים מבחינה זאת. אבל שלא ניפול לקונספציה, נצטרך לעמוד באתגרים ביטחוניים גם בעתיד. זמן כזה יכול לבוא שוב אחרי פסח ועד לקיץ. בזמן זה ישראל מתמודדת עם קושי, שמביא אותה שוב לפעול. שוב קושי מופיע בספטמבר 2025, והוא יוביל אותנו לפעול בעוצמה או ממש למלחמה בחורף הבא (2025/26), ולמעשה הפוטנציאל המלחמתי קיים עד לאביב 2026. צריך לומר שהמתחים בישראל הם גם פנימיים, וכל-אחד מאיתנו (מהמנהיגים ועד אחרון האזרחים) יצטרך להיות מאד אחראי, כדי שלא נגלוש למלחמת אחים. המפה לצערי מראה פוטנציאל שלילי.
בינתיים גם הסיפור בעזה טרם נגמר, ויתכן שזה על רקע זה המון קשיים להשיג שם מה שרוצים. ישראל לא מצליחה להשיג את יעדיה, וגם שם אין ניצחון מוחלט. לכן גם אם נגיע להסכם שם (אם בכלל), סביר שכמו בלבנון, הוא אינו מאד מוצלח. אם יהיה כזה הסכם, ניתן יהיה להציב לו מפת אירוע, ואנחנו מבטיחים לפרסם לכם כאן מה המפה מראה. אבל כבר עכשיו אפשר לומר שהחדשות הטובות הן שחמאס מאבד את אחיזתו בשלטון בעזה בסופו של דבר, רק שזה לא מוציא אותנו מהבוץ. לכן יתכן שהמתחים הביטחוניים שרואים בעתיד, קשורים בוואקום שנוצר שם.