עדיין חורף. החזאים ביכו את ינואר היבש, ולא חזו את פברואר הקר והסוער. הנגיפים למיניהם לא מתרגשים לא מן החזאים ולא מהעומס בבתי החולים, והם מתנחלים בדרכי הנשימה של כולנו (כמעט). התוצאה היא מחלות חורף רבות וסיבוכיהן, שהעיקריות הן עומס על המרפאות ובתי החולים והיעדרויות מהעבודה.
חדרי המיון אף-פעם אינם מקום שמשאיר חוויה ידידותית: האזרח מגיע בשעתו הקשה למתחם הומה חולים ששרויים בחשש ובאי-וודאות, חווה שעות של המתנה וציפייה למענה ברור על בעייתו וכרוב הנבדקים - ישתחרר לבסוף לביתו.
בימים אלה, מי שאינו חושש שחייו (או חיי בן-משפחתו) בסכנה, מי שאינו נזקק לטיפול דחוף, ומי שאינו נזקק לבדיקות או לטיפולים שאינם זמינים בשירות רפואי אחר, מוטב שידיר רגליו מחדר המיון. צפיפות, עומס, צוות רפואי מותש, המתנות ארוכות והדבקות הדדיות הן רק חלק מהחוויות המפוקפקות.
בשנות ה-90 של המאה שעברה, כשניהלתי את חדר-המיון של "שיבא", טיפלנו בכ-250 פונים ביממה, ובשעה שתיים בלילה היינו מתפנים לאכול משהו, ולשתף מחוויות התורנות. היום, פונים למיון של "שיבא" פי שניים, כ-500 איש ואישה ביממה. על פסק-זמן של כל התורנים בשעות הקטנות של הלילהאין מה לדבר, וכל אחד תופס לפעמים שעה שינה, לפעמים.
מאז נוסף בישראל בית חולים אחד, "אסותא" אשדוד, עם חדר מיון אחד. חדרי המיון הפכו למלר''דים (מחלקות לרפואה דחופה), תוכננו ונבנו מחדש, התרחבו – וחלק מן הרופאים המשרתים בהם הם רופאים מומחים ומתמחים ברפואה דחופה – אך אלה רק המיעוט. האחרים הם מתמחים ותורנים ממקצועות רפואיים אחרים.
עוד קצת נתונים להבנת התמונה המטרידה המלאה: אוכלוסיית ישראל כמעט הכפילה עצמה ב-30 השנים האחרונות (5.4 מיליון בשנת 1995 לכ-10 מיליון), ובעיקר הזדקנה. מספר המיטות בבתי החולים ירד מ-2.44 לאלף נפש ל-2.22 לאלף נפש.
מכאן ברור שהתמונות הקשות מחדרי המיון העמוסים לעייפה בכל חורף או מופע קצר של סערה לא תשתננה. העומסים יגדלו, החולים יסבלו, הצוותים הרפואיים יישחקו. מנהלי מערכת הבריאות יאמרו שהם מודעים לעומסים ופועלים להקלתם וציטוטי השנה שעברה יופיעו שוב ושוב ושוב במדורי הבריאות. כאשר במקביל כ-70% הפונים לחדרי המיון מבלים בהם שעות רבות ונשלחים בחזרה לביתם - יש לנו בעיה.
השנים הקרובות אינן מביאות שום בשורה למיליוני הנזקקים לחדרי המיון בישראל (כ-3 מיליון מבקרים בשנת 2023). גידול האוכלוסייה, הזדקנותה, הארכת חיים עם מחלות כרוניות וממאירות וציפיות הציבור מחד, ועומס על חדרי-המיון מאידך – כל אלו מבטיחים את המשך אי-הספיקה של שירותי הרפואה הדחופה.
שירותי הטלה-רפואה, המעקב המניעתי והטיפול הביתי, בצד מערכות אשפוז ביתי חכמות יתנו מענה נכון למצב הדחק בו נמצאת מערכת הבריאות. אבל עד שאלו יפעלו בתפוקה מלאה – יכול להיות שכדאי גם הפעם להימנע מהגעה למיון.
הכותב הוא ד"ר אמיר שחר, המנהל הרפואי של "טרומיון" ורופא בכיר זה עשרות שנים בחדרי מיון בישראל.
