הנכד שלי בן 3 ואוהב מאוד שמלות. הוא רואה את אמו עם שמלה, כורך שמיכה סביב המותן שלו ומסתובב כדוגמנית בבית. ההורים ואני נלחצים שהילד הוא הומוסקסואל. מה אפשר לעשות בנושא?
“יכולות להיות כל מיני סיבות לכך שהילד רוצה להתנהג כמו ילדה. זה יכול להיות מתוך חיבור חזק לאמא וחיקוי המודל שלה. אמא היא המודל בשבילו לאיך הדברים צריכים להיות ואיך הדברים צריכים להיראות. זה לא בהכרח תסביך אדיפוס כאשר ילד רוצה להתחתן עם אמא שלו בגיל הזה. הילד שלך מתחבר מאוד לצד הנשי שלו. ייתכן שהוא יגדל להיות גם הומוסקסואל, אי אפשר לדעת זאת בוודאות היום. אנחנו רק יודעים שהומוסקסואליות היא דבר מולד. פעם לומר לגבר שהוא מחובר לצד הנשי שלו היה נחשב לעלבון, אך היום זו ברכה. זה אומר שאותו גבר יוכל להכיל ולקבל, שהוא איש שיחה. אלו שינויים תרבותיים בחברה שלנו. קראתי לאחרונה מחקר מרתק על כך שלאינדיאנים היו חמישה מגדרים: גבר, אישה, גבר שאוהב להיות אישה, אישה שאוהבת להיות גבר, וגבר שהיה גם וגם.
במחקר רואים צילום של צ’יף לבוש בגדי נשים ומתנהל כאישה. הגורם שהפך את המגדרים לטאבו הוא הדת. ההתמודדות עם הדבר הזה תלויה בהורים. אם מפריע להורים שהילד מגיע לאבא בשמלה ומבקש לשחק איתו ב’חתן־כלה’, האב יכול לומר לו: ‘אני לא רוצה לשחק את המשחק הזה’. זה איזשהו גבול פנימי של ההורים, והם צריכים להיות נאמנים לו. אם הבן רוצה לענוד עגילים כמו אמא שלו, שתאמר לו: ‘אתה בן, ואצלנו בשכונה בנים לא הולכים עם עגילים.
כשתהיה גדול, תוכל לשים לך כמה עגילים שתרצה. היום אנחנו מחליטים עליך ואנחנו לא מרשים’. הורים שמרגישים פתוחים יותר עם הילדים יכולים לומר לילד: ‘מחוץ לבית אנחנו לא מרשים כי אנחנו רוצים לשמור עליך, כדי שאף אחד לא יצחק עליך בשכונה. בבית תתלבש איך שאתה רוצה’. זה נכון שאנחנו יוצרים לילד גבולות של מגדר שלא בהכרח קיימים, אבל בסיכומו של דבר יוצרים לילד גבולות לפי תפיסת ההורים. הורים לא יכולים להיות מי שהם לא. אם קשה להורים להתמודד עם זה, אני ממליצה להם להיפגש עם הומואים ולשמוע מהם על הילדות שלהם. רבים מחברי ההומואים שאומרים לי שהם יודעים לזהות נטייה מינית גם של ילדים קטנים. הומוסקסואלים לרוב עברו התמודדויות קשות מאוד בחייהם עד שהם פיתחו רגישות לדבר הזה. יש קבוצות סגורות שיכולות לסייע לך ולהורים. בתור התחלה אני ממליצה להורים לחפש בגוגל מידע על ילדים הומוסקסואלים וללמוד, כדי לא לפחד מהנושא”.
הנכד שלי בן 4.5. בבית הוא למד להתנהג יפה וחינכו אותו לנימוסים והליכות, אך בגן הוא נתקל בילד שמרביץ לו. כיצד אפשר להכין את הילד למצב כזה?
“ההכנות שאנחנו עושים לילדים בכל סיטואציה הן על ידי העברת מידע. כשילד עובר ניתוח, אנחנו מכינים אותו לכך על ידי העברת מידע. כשילד עובר דירה, אנחנו מכינים אותו על ידי העברת מידע. גם כשהילד עובר לגן חדש, עלינו להכין את הילד לסיטואציה החדשה ולהעביר לו מידע. זו סיטואציה מאוד לא נעימה עבור הילד, אך היא גם סיטואציה מלמדת מאוד, שתכין אותו להתמודד עם קשיים בעתיד. יש לומר לילד: ‘אתה נמצא עכשיו בגן חדש. בגן הזה נמצא רותם. רותם הוא ילד שמרביץ, הוא לא ילד נחמד ונעים כמוך, ולכן הוא אולי ירצה להרביץ לך. כשזה קורה, תברח ממנו, תפנה לגננת ותתגונן. הנכד שלך ילמד מהחוויה ויצמח ממנה. כנראה בפעם הראשונה הוא יכוסח, אבל ככה לומדים להבא. ההורים שלו ילמדו אותו כיצד להתמודד עם הסיטואציה. עליהם לא ללמד את הילד להחזיר, אלא ללמד אותו להגן על עצמו, לברוח, לרוץ לגננת, להדוף אותו ועוד. אפשרו לנכד לספר לכם על מה שקרה לו בגן ושבחו אותו על דרך ההתמודדות שלו עם הילד שמרביץ לו. אם הוא יספר לכם שברח לגננת, שבחו אותו על כך ואל תכנו אותו ‘שפן’. הבריחה לבקשת עזרה מאדם מבוגר היא הדבר הנכון לעשות והדבר החכם לעשות. בזכות הסיטואציה הוא יכיר לאט־לאט את העולם וידע להתמודד עמו טוב יותר”.
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM
עריכת תוכן: איתמר זיגלמן