אני בת 33, רווקה ואם לילדה בת 6. אביה של בתי הוא “נשמה חופשית”, ומערכת היחסים שלי איתו ידעה עליות ומורדות. כשהייתי בהריון בחודש השביעי, הוא בחר לנטוש אותי וחזר לאחר כמה שנים, ומאז הוא הולך ושב לסירוגין לחייה של בתי. אני חוששת שהדבר יפגע בה בהמשך הדרך. מה דעתך?
“ראשית, אני חייבת לציין שמאוד יפה בעיניי שיש בך הבנה וקבלה כלפיו. ב’בראייה אחרת’ משתמשים לא פעם בצמד המילים ‘הוא כזה’, ואפשר בהחלט לראות שאת אדם מבין אם למרות הכל הסכמת להביא איתו ילדה משותפת. בהמשך לבחירות שעשית, אפשר בהחלט לשים לב שאת אדם חופשי בעצמך. הרי אם היית אישה שזקוקה למערכת יחסים צמודה וקרובה, לא בטוח שהיית מסכימה להיכנס לסיפור כזה.
דבר נוסף שאני רוצה שתיגעי בו הוא הפציעה הדורית שלך – חשוב לי שתשאלי את עצמך איך הייתה מערכת היחסים של ההורים שלך. הם אולי היו זוג נשוי שחלק את אותו החלל וחי באותו הבית, אבל באותה הנשימה היו גם מאוד מרוחקים וחיו כמו שותפים. בנוסף, חשוב לי שתבחני עם עצמך מה הייתה מערכת היחסים שלך עם אביך. הוא אומנם היה מרוחק מאמא שלך, אבל כיצד זה השפיע עלייך, ואיך הייתה הדינמיקה שלכם כאבא ובת? האם היו לכם כמשפחה ארוחות משפחתיות או דיאלוגים משפחתיים? איש מבני המשפחה שלך לא לקח אחריות על המצב ויצר נקודת השקה מחודשת לכל בני הבית, ולכן את צריכה לקחת אחריות עכשיו. תנסי לחשוב מה יאפשר לך ולבת שלך להרגיש את המשפחתיות החסרה.
אני רוצה שתדעי שגם משפחה זו פיקציה. לפי הכתבים של ‘בראייה אחרת’, יש גם משפחה שהיא ‘משפחה מתקנת’. גם למשה רבנו הייתה ‘משפחה מתקנת’. הרי אמא שלו לא יכלה לגדל אותו, ולכן מי שגידלה אותו הייתה בת פרעה. בזכות כך היא ייעדה אותו לתפקיד הבא. מאז שהיית ילדה קטנה לא הצלחת לצלם פילם של משפחה, ומשפחה היא לאו דווקא קשר ביולוגי. יש הרבה סוגי משפחות בימינו. הורים שחיים כשותפים לדירה זו לא משפחה, ולמען התפתחותה של הבת שלך חשוב שתמצאי דרך ליצור עבורה תחושת משפחתיות וקהילתיות שתסייע לה להתקדם”.
בתקופה האחרונה אני חווה קונפליקטים רבים מול עמיתה שלי לעבודה, והדבר פוגע בתקשורת מול המנהל הישיר שלי. הקולגה מדברת עלי מאחוריי הגב, מסכסכת ביני לבין העובדים האחרים, מדברת בצורה פוגענית ומעליבה והופכת את סביבת העבודה שלי לבלתי נסבלת. מה עלי לעשות כדי להתמודד עם המצב?
“כאשר אנחנו מבינים את כל סוגי הקונפליקטים הקיימים, יש לנו אפשרות להבין בזמן אמת איזה קונפליקטים סביבנו קשורים אלינו ואיזה לא. הידיעה כי הקונפליקט שנמצא מולנו כלל לא קשור אלינו יוצרת תחושה של שחרור אמיתי. זה שהקולגה שלך לעבודה מדברת ומתנהגת בצורה כזו כלל לא אמור לעניין אותך, זה לגמרי קשור אליה ולא אלייך.
את, כעובדת, לא מייצרת יחסי אמון גבוהים מול המנהל הישיר שלך. לא גילית את הטכניקה הנכונה שתמנע ממך להיפגע מהסיטואציה, ופה את צריכה לעשות עבודה. כשאנשים נמצאים במצב של ‘הוא אמר לי’ או ‘היא אמרה לו’ זה יוצר מציאות על מציאות: לקולגה שלך לעבודה יש מציאות דורית אחת והיא באה איתה, לך ולמנהל שלך יש מציאות דורית אחרת, וזה רק יוצר בלגן.
כדי לראות את התמונה המלאה צריך לחפש את המקור. במהלך החיים שלי למדתי שכל דבר שלא מדברים איתי עליו ישירות - אין לי סיבה להגיב אליו. לצורך העניין, אם מישהו היה בא ואומר לי שמישהו אחר רוצה לדבר איתי על מישהו, הייתי אומרת לו שהמישהו הזה יבוא לדבר איתי בעצמו. האנושות כבר נרקבת בתוך עצמה מרוב שהיא התעסקה ב’אני אמרתי לו והוא אמר לי’.
בשנים האחרונות אפשר לראות באופן ברור כי האנושות יוצרת פערים, השיח השתנה וחייבים לנסות לשמור על ניקיון של שיחה. שמת לב כמה ילדים כיום נמצאים על הספקטרום האוטיסטי? המספרים עולים בצורה מאוד גבוהה בכל שנה ושנה. אני מעריכה שבכל שש משפחות תמצאי כיום לפחות ילד אחד שסובל מאוטיזם או מאספרגר. הוא בחר להגיע למשפחה כדי ללמד את חבריה לתקשר אחד עם השני באופן נקי”.
ערכה ב-103FM: עדן בן ארי