מחלת ה-COPD, מחלת ריאות חסימתית כרונית, גובה אלפי קורבנות מידי שנה בישראל לבדה, ומאות אלפים בארה"ב. נתונים מצביעים כי היא הסיבה הרביעית לתמותה בעולם המערבי, אחרי סרטן, התקפי לב ושבץ. הנתונים מדאיגים במיוחד לאור העובדה שארגון הבריאות העולמי צופה כי בשנת 2030 ה-COPD תהווה גורם התמותה השלישי בשכיחותו.
הקטלן הנעלם
COPD נפוצה בעיקר בקרב מעשנים בגילאי ה-50, אך יכולה להופיע גם בגילאים מוקדמים יותר. כ-10% מהחולים לקו במחלה כתוצאה מסיבות סביבתיות ותעסוקתיות אשר סיכנו את תפקודי הריאות שלהם. המחלה באה לידי ביטוי בהרס רקמת הריאה האחראית על שחלוף חמצן ודו תחמוצת הפחמן והרס של דרכי האוויר עצמן. היא פוגעת משמעותית באיכות החיים של החולה, דבר המתבטא בקוצר נשימה חמור לאחר מאמץ, ובשלבים מתקדמים יותר גם לקשיי נשימה בזמן מנוחה, המקשה על החולה לבצע פעולות יומיומיות מינימליות, כמו לקום מהכורסא או לצחצח שיניו.
70% מהחולים אינם מודעים למחלתם
אבחון המחלה מתבצע באמצעות בדיקה ספירומטרית שמטרתה היא מדידה של כמות הנפחים שהחולה מסוגל לנשוף. הבדיקה הנעשית באמצעות מחשוב מתקדם, מאפשרת לרופא לבחון האם נראית תבנית חסימתית של דרכי האוויר. במקביל לבדיקה זו, קיימות בדיקות עזר כמו צילום חזה. אחת הבעיות הקשות ביותר שלנו, הרופאים, היא שיש תת-אבחון של המחלה. תלונות החולים יכולות להתאים למחלות אחרות כמו אי-ספיקת לב, אסטמה ועודף משקל ואנו מפנים אותם לבדיקות אחרות או קבלת טיפול למצבים רפואיים אחרים – הנתונים מצביעים על כך שכ-70% מהחולים אינם מאובחנים או מודעים למחלתם. לעתים חולים כלל אינם מגיעים לשלב האבחון. הם מניחים כי התסמינים שהם חווים הם חלק משגרת חייהם ואינם מבינים כי למעשה הם מצביעים על מחלה.
כאמור, כל אלה מקשים על האבחון המוקדם, דבר המשפיע כמובן הטיפול ותהליך ההתמודדות של החולה – ככל שהאבחון והטיפול יהיו מוקדמים יותר, כך יטב מצבו של החולה והרופאים שלו יוכלו לטפל בו ביתר יעילות.
בצר לנו, מחלת ה- COPD אינה מקבלת מספיק חשיפה ציבורית ומשאבים למחקר. מרכז תשומת הלב הציבורי סב סביב מחלות סרטן, לב ודם. אלה הן מחלות "פופלאריות" יותר כאשר מחלת ה-COPD אינה חשובה פחות. זהו מצב המתקיים כבר שנים ומשפיע באופן עקבי על חלוקת המשאבים. התפקיד שלנו כמומחי מחלות ריאה לעלות מודעות למחלה זו כדי לפתח את התודעה ובעיקר המחקר בתחום.
אנחנו יודעים שמחקרים, בסיס נתונים רחב ומשאבים מסייעים להעלאת המודעות, וזו עשויה בתורה לסייע לחולים להגיע לאבחון מוקדם יותר, ולקבל את הטיפול בזמן. זוהי חובתינו לעורר את הציבור, כאמור: מדובר במחלה ברת מניעה. לא רק החולים צריכים להיות מודעים לסימפטומים. גם הרופאים. במידה ובא אדם המתלונן על שיעול, קוצר נשימה שלאחר מאמץ כמו גם לאחר מנוחה, נורות אדומות צריכות להידלק ועלינו לבחון גם את האפשרות שהאדם שמולנו מתמודד עם תסמינים של המחלה.
יש מה לעשות
כיום קיימים טיפולים המאפשרים לחולים לחיות עם התסמינים ולנהל שגרת חיים תקינה. בשלב ראשון, נדרוש מהחולה להפסיק לעשן. בכ-25% מקרב המעשנים שביצעו בדיקת תפקודי נשימה, נמצאה הפרעה חסימתית בזרימת האוויר בסמפונות. על כן, בשלב שני נתאים טיפול עם מרחיבי סמפונות שתכליתם להרחיב את הסמפונות ולאפשר זרימה טובה של אוויר לריאות. אלה יסייעו לו לקיים שגרת חיים טובה יותר. מרכיב נוסף הנו טיפול תרופתי של סטרואידים, מרחיבי סימפונות ומשאפים משולבים אשר משלבים מרחיבי סימנפונות עם טיפול תרופתי ייעודי – טיפול אשר מסייע רבות לחולים.
כמו כן, חולים עוברים תהליך שיקום של הריאות, תהליך שכולל בעיקר שיפור הכושר הגופני. החולים נדרשים גם לקבל חיסונים לדלקת ריאות ולשפעת, שכן החולים במחלת ריאות חסימתית עלולים לסבול מסיבוכים של מחלות אלה, עד כדי פגיעה מערכתית. בשלבים מתקדמים של המחלה, נדרשים החולים להיצמד לבלון חמצן לשארית חייהם.
לסיכום, אבחון מוקדם חשוב מאוד לבריאות החולים, לאפקטיביות הטיפול ואיכות חייהם לאורך זמן. עלינו, הקהילה הרפואית, להיות קשובים לחולים, להעלות את המודעות הציבורית ולחתור לטיפול המיטבי ביותר.
פרופ' אורן פרוכטר הינו מנהל מחלקת ריאות במרכז הרפואי וולפסון ופרופ' חבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב