מדוע סופגניות גורמות לצרבת? אני בת 41 וסובלת מצרבת. האם אני חייבת לוותר עליהן?
"לוותר על סופגניות זה חילול הקודש. ישנם פיתויים שלא כדאי לעמוד בהם וישנם פיתויים שאין ברירה וחייבים לעמוד בהם, ומדי פעם מותר לחרוג. צרבת בנויה מנטייה אישית: ישנם כאלה שיאכלו כמה שירצו ולא יסבלו מצרבת, וישנם כאלו שיסבלו מצרבת כבר מהביס הראשון. שומן הוא הקשה ביותר לעיכול בגופנו, ולכן מאכלים מטוגנים קשים יותר לעיכול בקיבה. ברגע שיש מזון שלגוף קשה לעכל, הקיבה מפרישה חומצות ומיצי קיבה ומרה שמסייעים לפרק את המזון. אותן חומצות הן אלו שגורמות לנו לתחושת הצריבה.
כדי שנסבול מצרבת, צריכה גם להיות הפרעה מסוימת בשסתום הקיבה. אחרי גיל מסוים, השסתום מאבד מכוחו ומאפשר לחומציות מהקיבה להעלות לוושט רירית. הוושט אינו מסוגל לעמוד בדרגת החומציות שרירית הקיבה מסוגלת לעמוד בה, ונגרמת תחושת כאב בחזה. כל מי שסובל מהתופעה, אני ממליץ לו לקחת את התרופות שמקלות על תחושת הצריבה לפני ואחרי האוכל, ובנוסף ללעוס היטב את האוכל כדי להקל על העיכול, עם שתיית מי קרח בכמויות קטנות. במידה וכל זה לא עוזר, ישנם תמיד אמצעי טיפול נוספים".
אבי, בן 55, קיבל טיפול כימותרפי בעקבות סרקומה באגן ומאז הוא סובל משיהוקים. הם גורמים לו להתקף חנק ומלווים אותו כבר שבוע שלם. כדי להרגיע את השיהוקים, הוא נטל "פראמין" ו"נקסיום" עם "בקלוסל" כדי להרגיע את מערכת העצבים. לקראת סיבוב נוסף של טיפולים, אנחנו במשפחה מודאגים. כיצד אפשר להיערך לקראת הטיפול הבא?
“סרקומה הוא גידול סולידי של רקמת שריר, עצם או רקמת שומן. ישנן מחלקות אורתופדיות שיכולות לעזור לחולים במקרה כזה. שיהוקים הם מחלה מתישה, כשהם מופיעים בשכיחות הזו. מדובר על בעיה נוירולוגית שגורמת להתכווצות הסרעפת. לאחר התייעצות עם הרופא, אני ממליץ לו ליטול 'לרגקטיל'. זו אומנם תרופה ישנה יחסית נגד סכיזופרניה, אך יש לה השפעה טובה לדיכוי השיהוקים והגיהוקים.
אפשרות נוספת היא נטילת תרופה בשם 'מודל', שתוכל גם היא להרגיע את הקיבה. בנוגע לתרופת 'בקלוסל' שהוא נוטל, החוכמה היא להעלות את המינונים בהדרגה, החל בשני כדורים של 10 מיליגרם, אחד בבוקר ואחד אחר הצהריים, ולעלות בהדרגה עד 75 מיליגרם ביום. הישענו על 'בקלוסל', ואם התופעה תחזור לעצמה, העלו את המינון בהדרגה. במידה שהוא גם סובל מבעיות שינה, אני ממליץ גם ליטול 'ואבן' או 'אסיוול'".
אמי בת 84, סובלת מדמנציה קלה ונוטלת "אביקסה". לפני כחודש וחצי הרופא שלה הגדיל את המינון, והיא נמצאת במעין דיכאון. הרופא אמר שאין מה לעשות נגד הדיכאון ושאין סיבה לטפל בו. כיצד אני יכול לסייע לה?
“רופאים המטפלים בדמנציה הם או פסיכיאטרים או נוירולוגים. דיכאון יכול להיות חלק מתופעות שמלוות דמנציה. אבל גם אדם שמבין שיש לו ירידה קוגנטיבית (בשלבים הראשונים), נכנס לדיכאון תגובתי שמוביל להפרעות שינה, חוסר תקווה ומחשבות אובדניות עם הפרעות בזיכרון. דמנציה יכולה להתפרץ מסיבות רבות, ובהן דיכאון, טראומה ועוד.
אני חולק על הרופא שלך לגבי חוסר היעילות בתרופות נוגדות הדיכאון, ולהערכתי אתה מוכרח לטפל בדיכאון ולפנות לפסיכוגריאטר. לדעתי תרופות נגד דיכאון לא יכולות להזיק, אלא רק לעזור. אני אף ממליץ לך להוריד לאמך את מינון ה'אביקסה', לבקש מהרופא כדור 'ציפרלקס' או 'פריזמה' ולהעלות את המינון בהדרגה. אפשר לטפל בדיכאון בכל גיל ובכל מצב, בפירוש לא הייתי מוותר.
בנוסף לכך, חשוב מאוד לבקר את אמך כדי להקל עליה. חלקו ביניכם ביקורים במשמרות כדי שלא תהיה לבד. הדבר הגרוע ביותר בגיל המבוגר הוא הבדידות. אנשים מבוגרים חיים מביקור לביקור של הילדים והנכדים, זה מה שנותן להם משמעות. מבוגרים בגיל הזה לא בהכרח זוכרים מתי הגעת לבקר אותם, אבל הם משתוקקים לביקור הבא.
בנוסף אני ממליץ לכם לנסות להביא לשבועיים מישהו שיהיה איתה בבית. ישנם עשרות אנשים שלא רוצים שיהיה עוד מישהו שיסתובב בין הרגליים, אבל ברגע שהוא מגיע, הם לא רוצים שילך. זה חשוב לא רק מבחינה תפקודית, אלא גם מבחינה פסיכולוגית. הורים מבוגרים זו אכן תופעה קשה, כשאנחנו צעירים ומביאים ילדים לעולם, אנחנו עוצרים את חיינו ולא הולכים לעבודה. אנחנו מסורים ישירות לילדים. כשאנחנו מגיעים לגיל הביניים ועסוקים במחויבות קודמות, קשה לנו גם לסייע להורינו המבוגרים. הבדידות שלהם היא הדבר הגרוע ביותר עבורם".
ערך: איתמר זיגלמן