בתי בת ה־15 עברה לפני כשנה ניסיון אונס, וכתגובה לכך החלה להידרדר בלימודים, להשתמש בסמים, להסתובב בחברה שלילית ובהמשך אף נפלטה ממערכת החינוך. אני חוששת מאוד שהיא תמשיך להידרדר. האם לדעתך עלי לשלוח אותה למוסד סגור לילדים בסיכון?
“קשה לי מאוד עם המושג ‘ילדים בסיכון’, הרי מדובר בילדים שעברו דברים מאוד קשים והגיעו למקומות מאוד כואבים. הם ילדים בסיכוי ולא בסיכון. עושה רושם שהילדה שלך כואבת ונמצאת במצוקה גדולה. אינני יודע האם עליה להיכנס למוסד סגור או למעון לנערות במצוקה, כי אני לא מכיר מספיק טוב מקומות כאלה, אבל לדעתי את יכולה לנסות עוד כמה פתרונות לפני שתחליטי: הייתי מציע שתנסו לבדוק אפשרות ליצור לה מנהיגות חיובית בחייה. למשל, אם הילדה מחוברת לעולם הקעקועים, תוכלו לחבר בינה לבין אחד המקעקעים המוכרים בארץ, כזה שבני הנוער מאוד אוהבים ומתרשמים ממנו, לתת לה אפשרות להגיע אליו לסטודיו ופשוט להיות שם ולעזור לו בתנאי שתעבור גמילה. הנוכחות של אדם מנהיג ומשפיע בחייה יכולה מאוד לעזור לה להחזיר לעצמה את הערך ולהרגיש ראויה. בעבר עזרתי לילד במצב דומה, שבעקבות אירוע טראומטי שעבר הידרדר לפשע ועזב את בית הספר. הוא מאוד אהב כדורגל, ולכן מתוך עולם התוכן הפנימי שלו יצרתי עבורו מנהיגות לא צפויה עם שחקן כדורגל שהוא אוהב, שהפך למנטור שלו ועזר לו לעלות בחזרה על דרך המלך. פתרון נוסף שיכול לעזור למצבה הוא שהות ב’בית השנטי’ במדבר, מקום לנוער שיכול לסייע לה מאוד לבנות את עצמה מחדש ולתקן את דרכיה”.
האחיין שלי בן ה־49 הוא איש משפחה נורמטיבי ואב לילדים, אבל בתקופה האחרונה, עקב משבר שעבר, הוא הפך להיות אלים מילולית עד כדי כך שאשתו ביקשה שיעזוב את הבית. כשאמא שלו ואני הצענו לו עזרה, הוא סירב ואין לנו מושג כיצד עוד אפשר לעזור לו. מה דעתך?
“עושה רושם כי האחיין שלך אגר בתוכו תסכול מאוד גדול, שיום אחד פרץ החוצה ופגע בכל האנשים שהוא אוהב. חשוב לי להדגיש בפניך שאי אפשר באמת לעזור לאדם שלא מעוניין לקבל עזרה. אם התא המשפחתי שהוא בנה לעצמו התפרק והוא עדיין לא מתעורר ומחליט לשנות את דרכיו, יהיה מאוד קשה לטפל במצב. הייתי ממליץ לנסות לבדוק עם מישהו מהמשפחה המורחבת שהאחיין שלך מכבד שיוכל לדבר איתו, ויבקש ממנו כטובה אישית שילך לכמה מפגשים אצל איש מקצוע שילמד אותו לקבל כלים חדשים ולפרק את התסכולים שלו בצורה נכונה ולעמוד במשימה. בהצלחה”.
בני בן ה־25 נפצע במהלך השירות הצבאי שלו בתאונה. נקבעו לו אחוזי נכות, והוא שוחרר מוקדם מהצבא. מאז אותו אירוע, הוא הפך מאיש צעיר ומלא אנרגיה לאדם כבוי ועצוב. יש לו סיוטים בלילה, הוא צועק מתוך שינה וחסר שמחה. כיצד לדעתך אפשר לעזור לו?
“ממה שאתה מתאר, עושה רושם שהמפלה שהילד שלך חווה מאז אותו אירוע שבו הוא השתתף במהלך הצבא היא דווקא נפשית ולא פיזית. לדעתי, כדאי לבדוק אפשרות לתמוך בו באמצעות טיפול פסיכולוגי בשילוב טיפול תרופתי. נשמע שהוא עדיין נמצא בסוג של פוסט־טראומה ועל כן, יש לטפל במקרה ולהחזיר למוח את האיזון הכימי שלו כדי שהוא יצליח לחזור ולתפקד בצורה נורמטיבית”.
אני בן 23, חייל משוחרר, ולפני כשלושה חודשים הסתיימה מערכת היחסים הראשונה שלי. יצאנו יחד מגיל 16, היא הייתה כל עולמי, אבל ברגע אחד הרסתי הכל ונפרדתי ממנה. כשביקשתי לחזור, היא הגיבה בצורה לא צפויה ואמרה שהיא מעוניינת להתקדם, ולמרות שהיא אוהבת אותי זה לא נכון שנחזור לקשר. האם לדעתך אני צריך להמשיך להילחם עליה?
“כשאישה אומרת לך דבר כזה, גם אם תעמוד מול הבית שלה ותעשה הפגנות מחאה, זה לא באמת יעזור. היית בכל שנות ההתבגרות שלך בזוגיות והגיוני שאתה חש בכאב. למרות שזה נשמע כמו קלישאה, דע שרק הזמן ירפא את הפצעים. בינתיים הייתי ממליץ שתנסה להיזכר למה כן בחרת להיפרד ממנה. תן לעצמך זמן, זה ממש כמו גמילה: אתה חייב לעבור את כל השלבים ועכשיו אתה נמצא רק בתחילת הדרך. מבלי להכיר את הנפשות הפועלות, עושה רושם שהפרידה היא נכונה. אתה אחרי צבא, תן לעצמך אפשרות להגיע לעוד דברים ולהתקדם ולחוות דברים חדשים”.
ערכה: עדן בן ארי