סוד הנעורים: כיצד ראוי לתקשר עם מתבגרת זועפת?

“גיל ההתבגרות הוא תהליך של כמה שנים שבו הנער והנערה צריכים בסופו לדעת מי הם ולהחליט מה הם אוהבים, מה הם רוצים לעשות בחיים שלהם, אילו אנשים הם אוהבים ומה הם צריכים לעשות כדי שישימו לב אליהם. גיל ההתבגרות הוא סוג של מסע חיפוש שבו בני הנוער מתעצבים ומתפתחים עד שהם מגלים מה הם באמת רוצים וצריכים. יש שיגידו כי בגיל ההתבגרות הילדים חותכים את חבל הטבור הפסיכולוגי שמחבר אותם להורים. ההורה הופך להיות אויב, הילדים לא מסוגלים שההורים שלהם ינשמו לידם, וכל היגד של ההורים, נכון ככל שהוא יהיה, מעורר אצל בני הנוער אנטגוניזם חריף. בכל נושא האיחורים לבית הספר הייתי ממליצה שתיתני למערכת לטפל בנושא ומבחינתך, אם נכון לך לקחת אותה לבית הספר תקחי, ואם את נמצאת ביום עמוס תגידי לה שאת לא יכולה. יש סיכוי גדול שהיא תכעס עלייך מאוד ולא תדבר איתך כל היום, אבל העיקר שהיא תבין שזו האחריות שלה להגיע לבית הספר בזמן. כאמא שלה, את יכולה לעקוב אחר ההתנהלות שלה מרחוק, אבל אין לך אפשרות לחייב אותה לדבר אלייך בנימוס. הייתי ממליצה לך לקחת אותה לשיחה קצרה ועניינית ולהסביר לה שמערכת יחסים בין בני אדם, גם בין הורים וילדים, היא כזו שמבוססת על הדדיות, ושבפעם הבאה שהיא תדבר אלייך בחוסר כבוד יהיו לכך השלכות ואז, אם היא ממשיכה לעשות זאת ומבקשת ממך דברים כמו להקפיץ אותה למקומות, תגידי לה שלא נוח לך או לא מסתדר לך ושאת עדיין זוכרת את הפרצופים שהיא עשתה ערב קודם או את מה שהיא אמרה. קיים סיכוי גדול שהיא תתעצבן מאוד מהסיטואציה, אבל לפחות היא תבין. מובן שחשוב להדגיש שאת לא פועלת ככה כי את עושה לה דווקא, וכדאי שזה לא יהיה בכוחניות. תגידי לה שאת פשוט נעלבת מההתנהגות שלה, שהיא פוגעת בך, ולבסוף היא תבין את המשמעות”. 

“זה שהיא לא מדברת על הנושא לא אומר שהיא לא חושבת עליו. ככל הנראה היא מבינה שזה טאבו במשפחה. יכול מאוד להיות שהיא חושבת שהיא זו שהרגה את אמה. לדעתי צריך לפתוח את הנושא לגמרי: אתם צריכים לקחת אותה לשיחה, אפילו בבית קפה או במקום שבו היא תרגיש בנוח, ולהגיד לה שבעוד כשבוע ימלאו עשר שנים למותה של האישה שילדה אותה, אמא שלה. תזמינו אותה לאזכרה ותשאלו אותה אם היא רוצה להגיע. בעצם הפגישה אתם גורמים לה להבין שזה הזמן לדבר על מות האם באופן גלוי. האם הביולוגית שלה חייבת להיות באיזושהי צורה בתמונת חייה, סוד זה דבר כל כך מסוכן ועלול להיות כל כך רעיל, במיוחד בנפשם של ילדים. זאת הזדמנות עבור הילדה לשאול שאלות חשובות, ואתם צריכים שיהיו לכם תשובות עבורה, לענות לה בלי פחד ובאומץ ולהגיד לה את האמת באופן חלקי ובאופן כזה שהילדה לא תסתובב בעולם בתחושה שאמא שלה מתה בגללה. תגידו לה שהייתה לאמא שלה הסתבכות בגוף, שהגוף שלה היה חלש ושמדי פעם זה יכול להתרחש. תראו לה תמונות של אמה, תדברו עליה מדי פעם ותאווררו את הנושא הזה. יכול להיות שכדי להפוך את הפגישה הזו לאפקטיבית יותר, כדאי שתלכו לפגישה אחת עם פסיכולוגית ילדים שתסייע לכם להתכונן”. 
 

“אחד מתוך עשרה ילדים לא אוהב ללבוש מעיל. יש כאלה שפשוט לא קר להם ויש כאלה שלא אוהבים את תחושת הסרבול. הייתי ממליצה שתנסי לראות איפה אפשר לפתור את הבעיה בלי להגיע למקומות כוחניים של מריבות. יש כל כך הרבה הכנות בבוקר עם הילדים לפני שיוצאים למסגרות, ויכול להיות שכדאי לך לוותר על עוד נושא להתעסק בו מבלי להגיע למצב של התנצחות מול הילד וכניעה לדרישותיו. הרי בסופו של דבר ילדים הופכים להיות חולים מחיידקים ולא מגשם. אם את חוששת שהוא יגיע לגן רטוב, תדאגי שיהיה לו סט בגדים להחלפה בגן”.