אני אם לילד בן 5 ולילדה בת 3. הבן מסרב להתלבש לבד כשהוא רואה שאני מלבישה את אחותו הקטנה. אנחנו לא מרבים להתווכח עמו על הנושא, בידיעה שאנחנו מלבישים אותו באופן זריז יותר מאשר כשהוא מתלבש לבד. כעת הגיע הזמן שהוא יעשה זאת בעצמו. כיצד אני מבצעת את המהלך הזה?
“ילד אמור להתלבש ולהתפשט לבד בגיל 5. אם הוא לא יודע לקשור שרוכים, אפשר לרכוש לו נעליים עם סקוטש עד שילמד. אף שאתם מבינים כי מדובר בקנאה של הבן ביחס שאחותו מקבלת מכם, זה המקום שלכם להיות נחושים בנושא - מתוך ידיעה שאתם עושים זאת לטובת הילד.עליכם לחזק בו את תחושת העצמאות, והמעבר צריך לקרות באופן טבעי. אני הייתי מציעה לכם לומר לילד ערב לפני כן: ‘אנחנו יודעים שאתה אוהב שאמא ואבא מפנקים אותך ומלבישים אותך בבוקר, ואנחנו מוכנים להמשיך לעשות זאת בכיף - אבל מכיוון שאתה כבר ילד גדול עליך ללמוד להתלבש ולהתפשט לבדך בשאר שעות היום. לכן, מעכשיו, מלבד שעות הבוקר שבהן אתה מתעקש שנלביש אותך ואנחנו לחוצים לצאת לעבודה, בשאר שעות היום אתה תתלבש ותתפשט בעצמך, ולקראת השינה תלביש בעצמך את הפיג’מה. תראה לאחותך כמה אתה עצמאי וגיבור’. בהתחלה, הגיוני שיהיה בבית בכי נוראי והילד יראה בזה משבר. יכול להיות גם מצב שבו הוא ילך לישון עירום רק כי תסרבו להלביש אותו. זה בסדר, זה חלק מתהליך החינוך, ומכיוון שאנחנו לא גרים בפינלנד - הוא יסתדר ויעמוד בזה. היו נחושים ואוהבים, ואתם תראו שהתהליך יקרה לבדו באופן טבעי”.
אני אם לארבעה ילדים מקסימים, ומתקשה להתמודד עם ילדתי השלישית בת ה־6. היא עקשנית וחכמה, ולעתים רבות מציקה לאחיה ומפריעה לנו בכוונה כדי לקבל תשומת לב. היא מוציאה אותי משלוותי ולא פעם אני כועסת עליה מאוד. לעתים אני מנסה לתת לה יותר תשומת לב כדי שבשעות שבהן אני עסוקה היא תניח לי לנפשי, ובכך אני לא עומדת על שלי. כשאני מנסה להיות אסרטיבית התוצאה, היא אך ורק מלחמה. מה עלי לעשות?
“מהשאלה שלך אפשר להבין מיד שבתך מתנהגת כך במטרה להפעיל את ההורים לתגובה. התגובה של ההורים היא הפרס עבורה. עושה רושם שהמריבה ביניכן נובעת מהעובדה ששתיכן מתבצרות בעמדותיכן ולא יורדות מהעץ. את מנסה להיות רגועה ואסרטיבית, בעוד שהיא מנסה להיות פרועה ופורצת גבולות - וכך נוצר כדור השלג. המלחמה ביניכן היא מי יגיד את המילה האחרונה ומי ישלוט על מי. את צודקת כשאת טוענת שהיא מעוניינת בתשומת לבך, אך מתן תשומת הלב לא בהכרח אומר שאת נכנעת לה. התחילי לשים לב לדברים הטובים שהיא עושה כשהיא לא מנסה למשוך אותך בלשונך. אם היא יושבת בשקט - החמיאי לה. אם היא סיימה יפה את האוכל בצלחת - פרגני לה. אם היא סידרה אחריה את הבלגן שעשתה - אמרי לה מילה טובה. אם תגיבי ותשתמשי בחיזוקים הללו, היא תגיב לך אחרת. במקום לקרוא לה ‘נסיכה שלי’, החמיאי לה על היותה אחראית, מסודרת ונבונה. בנוסף לכך, עלייך להחליט על דבר אחד שבתך עושה ואת בוחרת להפסיק לכעוס עליו. אמרי לה, לדוגמה: ‘בפעם הבאה שתצעקי על אחיך אני לא אתערב; אני ארחיק את שניכם אחד מהשני וזהו’. האחריות היא תמיד על ההורים. היא שלנו, כי אנחנו הסמכות שמחליטה בסופו של דבר על הגבולות שלנו”.
בתי בת ה־4 לא מוכנה לשתות מים. היא מסכימה לשתות כל משקה אחר מלבד מים, וטוענת שהם גורמים לה כאבי בטן. כשהייתה תינוקת היא שתתה מים ללא הפסקה. מה עלי לעשות בנידון?
“כדי שנהיה רגועים, עלייך לשלול את האפשרות שבתך רגישה למים, אם תופעה זו קיימת בכלל. לדעתי, בתך מבצעת מניפולציה מכיוון שהיא התרגלה לשתות מתוק וחוששת מ’הרעת התנאים’. ברגע שהיא מקבלת מים רגילים היא בוכה וצורחת, וזוכה בכך לקבל משקה מתוק כדי שלא תישאר צמאה. היא למדה שעליה להתאמץ ולהיות יצירתית כדי לקבל את מה שהיא רוצה ולספק לה את ההרגל. אם כבר מחזיקים שתייה מתוקה בבית, אני ממליצה לכם להחליט שאתם קונים סוג אחד של מים בטעמים ולדלל אותו בהדרגה בכל פעם יותר ויותר. בכך היא תתרגל לטעם המים החדש לאט־לאט. האפשרות השנייה היא להחליט שאתם לא מכניסים הביתה משקאות מתוקים. אמרו לה: ‘דיברנו עם רופא השיניים שכעס עלינו מאוד ואסר עלינו לקנות עוד משקאות מתוקים כי זה לא בריא’, וספרו לה שאם היא לא תשתה מים, תיאלצו לקחת אותה לרופא והוא עלול לכעוס עליה. אל תפחדו להפחיד קצת את הילדים כשבריאותם על הפרק, ואל תהססו להכניס למשוואה הזו את הרופא. בסך הכל, תפקידכם כהורים הוא לדאוג לשלומה ולהקפיד שהיא תשתה כדי שלא תתייבש”.
ערך: איתמר זיגלמ