אני בן 51, איש משפחה ואב לילד בן 5. מאז ומתמיד אני נלחם בנטייה שלי להשמנה. במהלך השנים ניסיתי לא מעט דיאטות, אבל אני תמיד חוזר לסורי ולא מצליח להתמיד. ההתמכרות שלי לאוכל הביאה לעלייה קיצונית במשקל, והפכתי לאדם חולה. עברתי כמה צנתורים והושתלה בגופי כליה. הרופאים מצווים עלי שארזה, אבל אני לא מצליח. מה דעתך?
“ההתמכרויות שלנו נובעות מתוכנו, מהמקומות הרגשיים, מההרגלים וממבנה האישיות שלנו. כשלוקחים משהו גנרי כל כך כמו דיאטה ומצפים שהוא יתאים לאנשים רבים, צפויות גם אכזבות. יותר מ־90% מהדיאטות לא מצליחות לאורך זמן מפני שאין מתכון אחיד לירידה במשקל. כך גם במקרה שלך. לאחר שנים של אכילה רגשית ללא הכרה איבדת קשר לעצמך, אתה כבר לא מחובר לתחושת השובע שלך, ואוכל בלי קשר לרעב. בשבילך אוכל הוא תפיסת עולם, אתה בטוח שאוכל מייצג את כל רגעי האושר בחייך ואוכל גם כשאתה לא באמת צריך. כל הרגל שאנחנו מכורים אליו באופן כזה הוא גרוע, אבל אכילה רגשית היא ההרגל הגרוע ביותר שיש. מזון מערבב המון חושים בבת אחת ומשפיע על מצב הרוח שלנו עד שאנחנו ממש מתאהבים בו ומתמכרים אליו. כדי לנצח את ההתמכרות שלך לאוכל, תצטרך להתאהב מחדש בחיים שלך ולמצוא התאהבות אחרת שתחליף את ההתאהבות שלך באוכל. אתה יכול להחליט שעכשיו אתה מתאהב באמנות לחימה מסוימת, מתאהב בכושר גופני שמתאים למצב הבריאותי שלך, מתאהב בים או בכל מקום שבו אתה יכול לבלות זמן רב וליהנות ממנו. אתה חייב לייצר התאהבות בחיים - שתהיה קשורה דווקא לשעות הפנאי שלך ותמלא לך את הזמן - ולא להתאהב בעבודה. גם כדאי שלתחביב החדש שתפתח לעצמך יהיה פן בריאותי.
בכל רגע שבו אתה מאביס את עצמך כמו תרנגול הודו מפוטם, אתה הורג את עצמך באיטיות. בכל יום שבו אתה לא מבצע שינוי בחיים שלך, אתה מוותר על עצמך, מוותר על הילד שלך, מוותר על החלומות שלך ועל כל הרגעים החשובים בחייו של הבן שלך. כיצד תוכל לראות אותו מסיים תיכון ומתגייס לצבא אם לא תטפל במצבך הבריאותי? אתה חייב ללמוד לבחור בעצמך ולא לוותר לעצמך. אף אחד לא מכריח אותך לאכול, זו לא יד אלוהים, זה אתה. המלצה נוספת שאני יכול לתת לך היא שתלמד להתכנס בתוכך לפחות שלוש פעמים ביום ולדמיין את עצמך במקום טוב יותר, בריא יותר, חזק יותר ומחובר למהות שלך. עשה זאת למען הילד שלך, למען המשפחה שלך, אבל בראש ובראשונה למענך".
בני בן ה־30 הוא ילד חכם מאוד, שבמשך עשור היה סגור בבית בשל משבר רגשי עמוק. בשנים האחרונות הוא הצליח לשקם את עצמו, והוא מתגורר כעת בדירת שותפים ועובד כברמן. אני מנסה להניע אותו להתקדם ולמצוא עבודה רצינית יותר, אבל לא מצליחה. אין לו כל מוטיבציה לנוע קדימה. איך אני יכולה לשפר את איכות חייו?
“את, כאמא שלו, חייבת לתת לו תחושה שהכל בסדר. אל תנזפי בו על מה שהוא עדיין לא עושה, אלא חזקי את מה שהוא עשה. אם תסתכלי על חייו בראייה רחבה יותר, תוכלי לראות שהוא חווה התקדמות ממשית בחייו. הוא יצא מעצמו, עבר פריצת דרך והחל לייצר הזדמנויות חדשות ולמנף את היכולות שלו בדרכו המיוחדת. הבן שלך הצליח להתגבר על הקשיים ועל ההתמודדויות שהוא חווה, שנבעו ממקומות אפלים מאוד בתוך עצמו. למרות הקשיים, הוא מתקדם לאט אבל בטוח, ואני מאמין שהוא לא ידרוך במקום. תני לו זמן, תחזקי אותו, ותראי שהוא ימשיך לייצר פריצות דרך. בגיל 20 לא חשבתם שהוא ייצא מהבית, אבל תראי איפה הוא נמצא היום ותני מקום להצלחות שלו. אני מציע שתשוחחי איתו ותגידי לו שאת מאושרת לראות את ההצלחות שהוא קוצר למרות הכל, ומעריצה אותו על הדרך שהוא עובר. תני לו להמשיך, הוא הרי לא יישאר במקום הזה לנצח. ברגע שהוא יקבל את הביטחון מכם, ההורים שלו, הוא ימצא את הכוחות הפנימיים לייצר שינויים נוספים בחייו. אל תדברי איתו על עבודה ואל תלחצי עליו לעזוב, כי לדעתי זה רק יזיק לו ויהרוס את התהליך שהוא עובר עם עצמו”.
ערכה: עדן בן ארי