בתי בת ה־6 החלה לסבול לאחרונה מביעותי לילה. היא מפחדת ממכשפות והפכה להיות ילדה לא רגועה ומאוד חרדתית. כיצד, לדעתך, אני יכולה לסייע לה להתמודד עם הפחדים?
“אנחנו, כהורים, רואים את ההתפתחות הפיזיולוגית שהילדים שלנו עוברים, חווים איתם את שלבי הגדילה - אבל לא מצליחים לראות את ההתפתחות הפסיכולוגית והמוחית שלהם. ילדים בגיל זה נעים על הציר שבין ילדות לבגרות; הם עדיין בגן, בעולם הילדים שלפני כיתה א’, ומנגד הם מבינים המון עניינים. התובנות שלהם משתנות ומתפתחות כל הזמן, ועדיין, דווקא בתקופה הזו יש ילדים שנראה כאילו עולמות המציאות והדמיון שלהם מתערבבים.
ככל הנראה, הילדה שלך ראתה תוכנית או קראה סיפור על מכשפה, והבינה מכך שמכשפה עלולה לפגוע בבני אדם. הרי לשלגייה הייתה אמא מכשפה שהייתה מאוד רעה אליה, וכשאתה ילד קטן הסיטואציה הזו מאוד מפחידה. אני זוכרת שכאשר בתי הייתה קטנה, היא נצמדה אלי בצורה מאוד לא רגילה ופחדה בכל פעם שהלכתי, ורק בדיעבד הבנו שזה קרה כי היא הייתה מאוד מושפעת מסדרת הטלוויזיה ‘הלב’.
אני ממליצה שתשבי איתה לשיחה קרובה, ועם הרבה כבוד תגידי לה שבעבר המציאו מכשפות כדי להפחיד ילדים, שזה היה נהוג פעם - ואילו היום יכול מאוד להיות שהיא תפגוש בחיים כמה אנשים רעים, אבל לא מכשפות. תגידי לה שמכשפות הן רק מיתוס, אגדה, משהו לא אמיתי, ולכן, אנשים אפילו מתחפשים למכשפות בחג פורים. אם היא תמשיך להגיד לך שהיא מפחדת, תגידי לה שהיא בסדר, והדרך הכי טובה עבורה להתמודד עם הפחד היא לגייס בתוכה את הכוח להבין שהחלומות שלה והפחדים שלה הם לא אמיתיים.
דבר נוסף שחשוב לי להתייחס אליו הוא ההבדל שבין סיוטים לביעותי לילה: בעוד שילד שסובל מסיוטים מתעורר בבהלה ולעתים אף בבכי, ילד שסובל מביעותי לילה נראה כאילו הוא התעורר - אבל לא כך הדבר - הוא ממשיך לחיות את החלום שלו. על כן, הדרך להתמודד עם ביעותי הלילה היא לא להעיר את הילד ולא לדבר איתו על זה למחרת בבוקר, כי זה יגרום לו להרגיש לא בנוח.
ההתפתחות שלנו כבני אדם מתרחשת במהלך שינה: המוח עושה את ההקשרים של החוויות שעברו עלינו במהלך היום. כשאנו נמצאים במצב שינה, מערכת החיסון עובדת, ועל כן בגילים כאלה מאוד חשוב לישון באופן רציף וטוב. לכן, במידה שאת רואה שהמצב ממשיך לאורך זמן, הייתי ממליצה לך לפנות לרופא ילדים ולשתף אותו בבעיה. אל תהססי לפנות למומחה שינה כדי להבין בצורה יותר עמוקה מה התהליך שהיא עוברת”.
אני אם לשני ילדים מקסימים בני שנתיים וחצי ו־9 חודשים. בני הבכור מתקשה לחלוק משחקים עם חבריו. בכל פעם שמגיעים אלינו הביתה חברים ומתחילים לשחק בצעצועים, הוא מתחיל לבכות ולצעוק ולא מוכן שייגעו במשחקים שלו. ניסיתי להפסיק אותו לא פעם, אבל לצערי אני מתקשה מאוד להתמודד עם הסיטואציה. מה עלי לעשות כדי לעזור לו?
“האתגר של ילדים בכורים הוא ללמוד לחלוק. יש כאלה שזה בא להם הרבה יותר בקלות, ויש כאלה שצריכים יותר זמן. אין ספק שללמוד לחלוק זהו האתגר ההתפתחותי העיקרי של הילד הראשון. בתור התחלה, הייתי ממליצה לך לדבר איתו על זה ערב קודם ולא בשעה שהחברים כבר נמצאים אצלו. קחי אותו לחדר המשחקים, תבחרי איתו חמישה צעצועים ספציפיים ותגידי לו בצורה מאוד ברורה שאלו הצעצועים שלו ושאף אחד לא ייקח אותם, אבל כשיגיעו החברים הם ישחקו בהם. אחר כך, לכשילכו, אותם הצעצועים יחזרו למקום.
תסבירי לו שאם הוא לא יבחר את הצעצועים, את תבחרי אותם, כי מחר הוא מארח חברים והוא צריך להחליט מה הוא רוצה שהם יעשו. תדגישי בפניו שכשהחברים ילכו הצעצועים שלו יחזרו מיד למקומם כי שוב, הם רק שלו. לאחר כמה פעמים כאלה הילד יבין את המצב. בפעם הראשונה, אם חבר או שניים מגיעים אליו לשעה וחצי, הייתי ממליצה שבאמצע תעשי עצירה קטנה, תחתכי להם פירות, תשימי בקערה ותני להם לאכול מול פרק של סדרת טלוויזיה שמותאמת לגיל הזה, וזאת כדי להקל על הילד שלך שלא ידאג לצעצועים שלו. כשהפרק יסתיים, תגידי להם שיחזרו לשחק. אם הילד שלך שוב יתחיל לבכות, תסתכלי עליו בחיוך ותגידי לו שאת יודעת שהוא עדיין לא התרגל, אבל את סומכת עליו ויודעת שהוא יבין יותר טוב בפעמים הבאות”.
ערכה ב-103FM: עדן בן ארי