בתי בת ה־3 סובלת מעין עצלה, ולכן מחויבת להרכיב משקפי ראייה, אבל מסיבה לא ידועה היא מסרבת לעשות זאת. ניסינו לדבר איתה כמה וכמה פעמים, אבל היא לא מוכנה לשתף פעולה. אני מתוסכלת ונמצאת ממש על סף ייאוש. מה דעתך?
"הילדה הזו מאוד חזקה, ולבי יוצא אליה, אבל חושב שתזכרי לא לוותר לה. עלייך לפנות לילדה ולהבהיר לה שהיא צריכה משקפיים, ובכל פעם שהיא תבחר להוריד אותם, אתם תרכיבו אותם בחזרה. הטון שלך יכול להיות קשה, אבל תמיד תביטי בה במבט אוהב. במידת הצורך אפילו תיקחי חופש מהעבודה, תהיי איתה שבוע שלם - עד שהיא תבין שעליה להרכיב משקפיים. במקרים מסוג זה אנחנו בכלל לא מתעסקים בפן החינוכי, ולעתים קרובות נבחר בדרך אחרת - שוחד. את לא יכולה להגיד לילדה בת 3: 'אם תרכיבי את המשקפיים כל היום בלי להוריד אותם, אני אתן לך פרס'. את צריכה להיות ספציפית ולהגיד לה משפטים אחרים כמו: 'אם תרכיבי את המשקפיים עכשיו, אני אקח אותך לקניון לקנות גומייה'. ואז, גם אם היא רוצה להסיר את המשקפיים, תתעקשי איתה. תמשיכי להיות נחושה ואיתנה בדעתך מולה. אין לך ברירה אחרת. עדיף שהיא תכעס ותבכה קצת עכשיו מאשר שתכעס עלייך כל החיים ותהיה פוזלת".
אני אם לילדה בת 4, ולאחרונה סיימתי תהליך גירושים מורכב. לצערי, אביה של בתי לא חפץ לקחת חלק בגידולה יותר. הוא יצא מהתמונה סופית, מסרב לפגוש אותה והתנתק מאיתנו. מנגד, הילדה לא מפסיקה לדבר עליו כל יום, שואלת לשלומו ודורשת שאגיד לה למה הוא לא בא לפגוש אותה. האם עליי לספר לה את האמת, או שמא מדובר בטעות חמורה?
"לתפיסתי, תמיד כדאי להגיד לילדים את האמת, אבל תוך כדי התחשבות בגילם וביכולת ההבנה שלהם. מכיוון שמדובר בילדה קטנה, רק בת 4, את יכולה לדעתי למצוא גרסה שתתאים להבנתה ותהיה נכונה עבורה. את יכולה להגיד לה שאת כבר לא מדברת עם אבא שלה, ולכן את לא יודעת איפה הוא נמצא כרגע. את יכולה לספר לה שהוא עבר דירה למקום רחוק, ללא טלפונים או אינטרנט, ולכן הוא לא יכול לדבר איתה, אבל אולי יום אחד, כשהיא תהיה ממש גדולה, הוא יגיע לבקר. במהלך השיחה חשוב שתנסי לנתב את השאלות שלה מחדש ותנסי לתת לה פתרונות חדשים. נניח, בכל פעם שהיא ממש מתגעגעת אליו היא תוכל לצייר לו ציורים, שאותם תאספו לכדי אלבום עד שהיא תגדל ואביה ישוב. חשוב לזכור שאף פעם לא אומרים לילד משפטים כמו 'אבא לא רוצה לראות אותך', כי הרי לא משנה מה אומרים לילדים, הם גם ככה משליכים את עזיבת ההורים על עצמם ובטוחים שהם אלה שלא בסדר".
בני בן ה־15 הוא ילד חכם, מבריק וחברותי, אבל לאחרונה הוא החל לשקר, להבריז מדי פעם מבית הספר, להישאר ער עד השעות הקטנות של הלילה ולשחק שעות ארוכות עם הסלולרי שלו. כיצד עליי להגיב לשינויים בהתנהגותו?
"זה שהוא משקר זה נהדר, ההברזות שלו מבית הספר זה אפילו עוד יותר טוב. מדובר בילד נורמלי בתחילת גיל ההתבגרות, ולכן עלייך לשמור על פרופורציות וללמוד כיצד להגיב לזה בצורה נכונה. אם את מבינה שלילד יש נטייה לשקר, חשוב שתדעי מה עומד מאחורי זה. יכול להיות שהוא לא רוצה לאכזב אותך, ולכן מראש אל תשאלי אותו שאלות כמו: 'הכנת שיעורים?' אם את יודעת שהוא לא הכין, או 'אכלת צהריים?' אם את יודעת שהכריך שלו עדיין בתיק. אני מבינה שמפריע לך שהוא נמצא הרבה עם הסלולרי שלו, אבל חשוב שתדעי שהסלולרי הוא הקדמה, ולתפיסתי מי שלא הולך קדימה - הולך אחורה. את לא יכולה למנוע ממנו להשתמש בסלולרי, אבל את יכולה לצמצם את השימוש שלו. אם הוא משתמש בסלולרי עד השעות הקטנות של הלילה, את יכולה להגיד לו שתישארי ערה כל יום עד חצות, ובדיוק בחצות את תיקחי לו את הסלולרי ותשימי אותו מתחת לכרית שלך. אם הוא יתעצבן, תגידי לו שאת לא רוצה להיכנס איתו למלחמה כי מי שקנה את המכשיר זו את ואביו, ולכן עליו להקפיד על חוקי הבית שיסייעו לו להתעורר ערני לבית הספר".