בני בן השבע הוא ילד מקסים ומאוד חכם, אבל מפחד מכפתורים. בכל פעם שהוא צריך ללבוש חולצה מכופתרת הוא מסרב. אשתי היא אשת קבע והוא לא מוכן לחבק אותה עד שהיא מסירה את המדים. הילד טוען שהכפתורים מרגישים לו כמו חרקים, והוא נגעל מזה. איך נצליח לסייע לו להתמודד?
“פחד זה לא דבר רציונלי. ילדים רואים כל מיני דברים ומתרגמים אותם. לצורך העניין יכול להיות שהילד שלך ראה סרט מפחיד לפני כמה שנים, והיה בו קשר לכפתורים. בתור התחלה אם עדיין יש שיח בבית סביב החרדה שלו מהכפתורים הוא חייב להיכחד. לילד יש קושי, ואתם לא יכולים לשים לו אותו מול הפנים כל הזמן. מעבר לזה, אני ממליצה שתפנו לקבלת עזרה אצל פסיכולוג ילדים שבקיא בטיפול בחרדה. לילד תגידו שהוא הולך לחוג, וזכרו שייקחו לפחות חמישה מפגשים עד שהפסיכולוג יבין את עולם הדימויים של הילד, ויצליח ליצור פריצת דרך בעניין חרדת הכפתורים”.
אני אם לשתי ילדות בנות תשע וחמש וחצי ולפני כחודשיים התגרשתי. הקטנות קיבלו את הגירושים בסדר, אבל באחרונה החל סוג של משבר. אחת מהן אומרת לי שגם בגן אם ילדים רבים הם משלימים, השנייה בוכה ולא מבינה למה יש לה שני בתים. אני מאוד מתוסכלת, ותוהה איך אפשר לעזור להן להתמודד עם זה. מה דעתך?
“אנחנו כהורים מוציאם לפועל החלטות שילדים משלמים עליהם מחיר, החל ממעבר דירה ורילוקיישן, ועד לגירושים. כשקורים דברים משמעותיים בחיים של הילדים שלנו הם לא תמיד יודעים איך להגיב לזה, ובדרך כלל מתאימים את התגובה להורים, זאת משום שההורים הם המתווכים של החיים לילדים. לצורך העניין אם ילד נופל ואמא שלו רצה אליו בחרדה, צועקת ומנסה להבין מה קרה לו, אחרי כמה פעמים כאלה הילד יבין שזה שהוא נפל זה אסון נורא, ויגיב בהתאם".
"אם האמא באה בשלווה, ומבקשת מהילד שיראה לה מה קרה, הילד מבין שיש בו את הכוחות להתמודד והוא יצליח לעשות את זה. לתפיסתי, זה נהדר שהילדות מוציאות את הכאב שלהן החוצה. מה שיעזור להן יותר יהיה שתיתנו לגיטימציה לתחושות שלהן, אבל אל תתמסרו לכאב שבו הן נמצאות. זאת אומרת שאם הילדה שוכבת במיטה בערב, ובוכה על הגירושים את צריכה להקשיב לה, ולהגיד לה שאת מבינה שזה עצוב לה, שגם למבוגרים זה עצוב, אבל אתם תמיד יודעים שאפשר להתגבר על זה”.
בני בן השנתיים וחודשיים סובל מהתקפי זעם בכל פעם שהוא לא מקבל משהו. זה משפיע על כל ההתנהלות של הבית כי בכל פעם שהוא לא מקבל צעצוע מאחותו, או שלא נותנים לו לצפות בתוכנית טלוויזיה או לאכול חטיף הוא בוכה ומשתולל, ויכול לזרוק עלינו דברים. איך אפשר לעזור לו לתקשר איתנו טוב יותר?
“גיל שנתיים הוא גיל מדהים. הילדים הופכים להיות בני אדם קטנים, וישנה התפתחות שכלית אדירה שמתחילה בערך בגיל הזה. ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד מאפשרת לו להבין באופן לא מודע שהוא ישות אוטונומית, זאת אומרת שהוא מישהו שעומד בפני עצמו, ויש לו שליטה על הגוף שלו. הרי מה הדרך הכי טובה של ילדים בגיל הזה להראות שהם עצמאים, ושיש להם רצון משלהם? להגיד שהם לא רוצים".
"אסור לילדון כזה לקבל את מה שהוא רוצה אחרי התקף זעם, הוא עלול לחשוב שזו דרך לגיטימית להשיג דברים, ועל כן את צריכה לדבר איתו כששניכם רגועים, להגיד לו שאת מבינה שהוא כועס מאוד, אבל מהיום והלאה בכל פעם שאת תראי שהוא מגיב ככה את תחבקי אותו חזק עד שיירגע. כשזה יקרה תחבקי אותו מאחור, בחיבוק דוב, ותלחשי לו באוזן שאת אוהבת אותו ושומרת עליו עד שהוא יירגע. הילד הזה חייב ללמוד לרסן את הזעם שלו, היום הוא זורק צעצועים, ומחר הוא עלול לזרוק אבן על ילד ולשבור לו את המשקפיים”.
אני נמצאת בחודש השמיני להריוני, ותוהה מתי הזמן הכי טוב לומר לבני בן השנתיים וחצי שעומד להיות לו אח קטן?
“עכשיו זה בדיוק הזמן לפנות לילד ברוגע, ולספר שעומד להיוולד לו אח קטן. אל תגידו לילד משפטים כמו ‘אתה תהיה אח גדול’, זה עלול לייצר אצלו תחושה של לחץ, וילדים רואים בעיקר את כל מה שהם מפסידים כשהם הופכים לאחים גדולים. מעבר לזה חשוב לציין שעלולות להתרחש רגרסיות בהתנהגות בתקופה הקרובה – ילד שנגמל ממוצץ עשוי לחזור אליו, וכן האלה”.