אוכלים ושורדים: יש להניח כי כל אחד מאיתנו מכיר מספר אנשים ששוהים בבידוד בימים אלה או נמצא בבידוד בעצמו. המחשבה הראשונה שעולה היא דווקא חיובית. הרי רובנו במצב של שגרה עמוסים במטלות, ורגע של מנוחה נראה כמו חלום. אבל לאחר מחשבה אנחנו מבינים כי שבועיים של שהות בבית הם תקופה ארוכה, בפרט כשנלווים אליה תסכול, חרדה, חוסר אונים בנוסף לחוסר הוודאות הכללית בכל הקשור להתפתחות המגיפה. כזכור, ארגון הבריאות העולמי הכריז לפני כשבוע על הקורונה כמגיפה כלל עולמית.
בתקופות של בשורות קשות, בין שהן ברמה האישית (פיטורים, גירושים ומוות של קרוב) ובין שהן ברמה הלאומית (אזעקות "צבע אדום", מבצעים צבאיים ומלחמות), או אפילו ברמה הגלובלית, כפי שאנו חווים בימים אלה, ניכרת השפעה על התיאבון ועל דפוסי האכילה.
אף על פי ששהות בבידוד מצמצמת, כביכול, את הקנייה האימפולסיבית של מזון (בפיצוציות, מוצרים ליד הקופות) ובכלל של ארוחות בחוץ, בתקופת הבידוד המזון זמין, המטבח שבו המזווה, המקרר והמקפיא, נמצא במרחק צעדים ספורים.
מזון כמנגנון הישרדותי
עבור חלק מהאנשים, תופעות של מתחים וחרדה יכולות להוביל לירידה בתיאבון ולתפריט מצומצם ודל, בעוד אחרים אוכלים יותר. הרבה יותר. כך שהעלייה במשקל מתווספת לרשימת הדאגות שלהם.
הקשר בין לחץ ומזון הוא אבולוציוני. כדי לשרוד ולברוח מטורפים, הגוף מפעיל מערכת הורמונים בכל פעם שאנחנו חשים מאוימים, ואלה נותנים לנו את הכוח לברוח או להילחם בלחצים המופעלים עלינו. ההורמונים המשתחררים הם אדרנלין, שנותן לנו אנרגיה מיידית, יחד עם הורמון קורטיקוטרופין (CRH) וקורטיזול. השניים הראשונים מפחיתים תחילה את התיאבון, אבל השפעתם נמשכת זמן קצר יחסית. הקורטיזול, לעומתם, נמצא זמן רב יותר במערכת ברמות גבוהות, והוא גורם להגברת התיאבון, שבסופו של דבר מוביל לאכילה של כמויות גדולות.
מנגנון זה, שהגן על האדם בעבר, בעולם המערבי במאה הנוכחית אינו משרת אותו יותר, אלא להפך. זאת מאחר שהלחצים הם לרוב תוצאה של עומס נפשי ולא קושי פיזי. המערכת ההורמונלית בגוף אינה מבדילה בין הסיבות ללחץ, כשמופעל האות שגורם לחוש ברעב ולאכול על מנת לחדש את המאגרים.
כדי להתמודד עם התופעה קודם כל צריכים להיות מודעים לה - וללמוד להבחין מתי אנחנו בוחרים באוכל כמוצא למצוקה רגשית, לדאגה, לשעמום, לבדידות או לכעס. רעב רגשי יכול להיות חזק. כתוצאה מכך קל לטעות ולפרש אותו כרעב פיזי. אחד הסימנים לזיהוי הוא קצב התפתחות הרעב, באופן הדרגתי או פתאומי - רעב פיזי לרוב מתפתח לאט ובהדרגה. רעב רגשי, לעומת זאת, מגיע "בדחיפות", דורש סיפוק מיידי, כאן ועכשיו. זאת ועוד, כאשר הרעב הוא פיזי, כמעט כל דבר טעים, גם מזונות שפחות אוהבים. היה מי שאמר ש"הרעב הוא התבלין הטוב ביותר".
לעומת זאת, במצב של רעב רגשי התשוקה היא למזונות עשירים בפחמימות ובשומנים, כמו מאפים, ממתקים, חטיפים, גלידות, בעלי פרופיל תזונתי נמוך ותרומה קלורית גבוהה.
שגרה יומית
חשוב במיוחד, גם כאשר מצב הרוח ירוד וגם אם השגרה משתנה, ליצור שגרת יום מותאמת. לדאוג לאכילה סדירה, כלומר למסד את הארוחות העיקריות וגם את אלה שביניהן. שמירה על אכילה סדירה מאפשרת תחושת שובע לאורך היום ובמקרה של “רעב רגשי" קל יותר להתמודד עם הדחף לאכול ולהתנחם בפעילות מרגיעה אחרת.
ולמי שמתקשה לאכול בתקופות של חרדה, הימנעות מאכילה היא לא פתרון מוצלח. צמצום של צריכת פחמימות גורם לירידה בהפרשת סרוטונין. לסרוטונין השפעה מיטיבה על מצב רוח ורוגע. נוסף על כך, גוף חלש שאינו מקבל הזנה כראוי מתמודד פחות טוב עם חרדות.
למדוד עשר דקות
לנסות להמתין עשר דקות לפני שאוכלים. בינתיים לפנות לפעילות אהובה שתאפשר פסק זמן מיידי כתחליף למזון. לטלפן לחבר טוב, לגלוש באינטרנט, לצפות בסדרה איכותית, להתרענן במקלחת טובה - פעולות אלה עשויות להימשך הרבה יותר מעשר דקות, ויש סיכוי שאם נעבור את מחסום עשר הדקות האלה, נתגבר על הצורך לאכול - כאשר מדובר ברעב רגשי. כך נחסוך נקיפות מצפון, רגשות אשמה, חרטה או בושה שנלווים לעתים לאכילה רגשית, כביכול מ"הסיבות הלא נכונות".
דרך נוספת שלה רווח כפול היא פעילות גופנית. יש מגוון פעילויות שימריצו את מחזור הדם ושיתמכו בבריאות השלד. לפעילות גופנית לא רק ערך פיזי אלא גם ערך נפשי. מחקרים מצביעים על כך שפעילות גופנית כחלק משגרה מסייעת להפגת מתחים ולרוגע. מספר האפשרויות לפעילות גופנית בבית הוא אינסופי. אפשר למצוא את מה שמתאים ביותר עבורכם בסרטונים ובאפליקציות. גם להתנועע ולרקוד עם מוזיקה טובה ואהובה זו פעילות מבורכת ומשמחת.
קבלה וסליחה
גם אם אכלנו ולא הצלחנו לעצור מבעוד מועד, חשוב ללמוד לסלוח לעצמנו. כפי שוודאי היינו עושים אילו היה מדובר בחבר טוב, שהיה מספר לנו, כי “חיסל את כל שקית החטיפים או קופסת הגלידה, והוא מרגיש נורא". אין טעם להכות על חטא ולגרור אשמה וכעס. כאמור, התנהגות זו היא אנושית ואף נתמכת בהסברים אבולוציוניים ופיזיולוגיים. ייתכן שהפעם לא הצלחנו אך בפעם הבאה נצליח יותר, במיוחד אם נכין עצמנו לקראתה עם מוצרי מזון טעימים, מזינים ומשביעים, כפי שפירטנו פה בשבוע שעבר.