בני בן השש הוא ילד חכם וחברותי מאוד ותמיד מארח חברים בבית שלנו. לאחרונה שמתי לב שהילד מסרב ללכת להתארח בבתיהם של חבריו. ניסיתי לדבר איתו לא פעם, אבל הוא סירב לשתף פעולה. איך אוכל לגרום לו לבקר בבתים של אחרים?
“בתור התחלה עלייך לצאת מנקודת הנחה שאת לא יכולה לדרבן אותו לעשות שום דבר על ידי דיבורים. אין טעם לשאול אותו באופן ישיר למה הוא לא מוכן ללכת לבקר בבתיהם של חבריו כי הוא יגיד לך שהוא לא אוהב וזהו. ייתכן שהוא בעצמו לא ממש יודע מה קרה שם שגרם לו להימנע מביקורים אצל חברים. יכול להיות שהוא מרגיש יותר שליטה וביטחון כשהוא בבית שלו, יכול להיות שהייתה לו התנסות לא נעימה מול אבא או אמא של אחד החברים, שצעק בבית או התעלם ממנו, וזה גרם לו להימנע מזה לחלוטין.
שום עידוד מילולי לא יעזור פה, ולדעתי הדרך הכי טובה היא לתכנן מהלך: פני לאחת האמהות שאת בקשר טוב איתה, ותגידי לה שאת רוצה לבוא עם הילד. אחר כך תבואי אליו ותגידי לו שאותה אמא הזמינה אתכם למפגש ולא נעים לך להגיד לה לא. תגידי לו שגם אם הוא לא ירצה לבוא את תהיי חייבת להגיע. ברגע שהילד יבוא איתך את מייצרת לו חוויית ביטחון, ואתם לא מדברים על זה יותר. אחרי שבוע תנסי לעשות את אותו הדבר רק במקום אחר, ואני מאמינה שאחרי כמה אירועים כאלה הילד ירצה מיוזמתו לבקר גם אצל החברים שלו בבית”.
אני בהריון ואמא לשני ילדים מקסימים. בני הבכור בן הארבע אוהב מאוד להגיע למיטה שלנו באמצע הלילה. אנחנו רוצים שהוא יישאר במיטה שלו לילה שלם, אבל לצערי זה לא קורה. גם כשהסברתי לו שההצטופפות במיטה אחת גורמת לי לכאבי גב הוא עדיין לא לגמרי מבין את המשמעות, וטוען שהוא לא מצליח להירדם. אחרי שאנחנו מתעקשים הוא חוזר למיטה שלו, אבל עד שאנחנו לא באים אליו הוא לא חוזר לישון ויושב ער בחדרו. לא פעם החזרנו אותו לישון במיטה שלנו, אבל זה מאוד מתסכל אותי. מה עליי לעשות?
“אחד הרגעים הכי כיפיים בחייהם של ילדים קטנים הוא לישון יחד עם ההורים שלהם באותה המיטה. מדובר באחת החוויות הכי מרגשות עבור הילדים: להרגיש את הריח, את הנשימות ואת החום של ההורים. יש תרבויות שבהן זה מאוד נהוג לאפשר לילדים לישון יחד עם ההורים שלהם, אבל אצלנו, המערביים, זה פחות מקובל.
אני לא אכנס לדיון הפילוסופי־פסיכולוגי שעומד מאחורי זה, אבל חשוב לי להדגיש שהיום, לילד יש התניה להירדמות. הוא מתעורר במהלך אחד ממחזורי השינה שלו וממהר ללכת לישון אצלכם. הילד ממש צריך את הפיזיות שלכם בשביל להרגיש טוב יותר במהלך השינה. לתפיסתי, את ממשיכה להזין את ההתניה וההרגלים שהוא פיתח לעצמו, רק מעצם העובדה שאת באה לחדר השינה שלו אחרי שאת מבקשת ממנו לצאת מחדרך. הילד כבר יודע שתבואי, הוא מחכה בסבלנות, ומרוויח מזה.
רגע לפני הלידה המתקרבת חשוב שתגיעי להחלטה - האם את מציבה גבול, ומלכתחילה מונעת מהילד להיכנס למיטה שלך, או מאפשרת לו לעשות את זה בלב שלם. ככה או ככה יש צורך בקביעת גבולות והרגלים חדשים בבית, שכן אם הרי בעוד כשלושה חודשים תלדי, ורק אז תחליטי להחזיר אותו לחדרו, הילד יחשוב שזה קשור לרך הנולד, וזה ייצר מתח מיותר.
ילדים זקוקים לשינה רציפה של עשר עד 12 שעות בלילה, ולכן אם את מחליטה שהילד ישן בחדרו את צריכה להגיד לו פעם אחת ולתמיד שאתם הגעתם להחלטה שהוא ישן לילה שלם אצלו במיטה, ושאתם סומכים על הכוחות שלו. לתהליך הזה יש כמה שלבים, ולכן, אם אחרי כמה שעות הוא מגיע לחדר שלכם את לוחשת לו ‘לילה טוב, לך חזרה למיטה לישון’, והוא יחזור חזרה לחדרו. יכול להיות שיעשה את זה כמה לילות ברציפות, אבל כשהוא יבין שאת לא תגיעי לחדר שלו הוא יתעורר שוב, אבל הפעם כבר יחזור לישון בלי להגיע לחדר שלך. זכרי, זה לא תלוי בו בכלל, זה תלוי רק בך. תפקידך ואחריותך לייצר לו מצב ותנאים בהם הוא ידע ויבין שאין לו טעם להתעורר”.