בשבועות האחרונים, בני בן השנתיים וחצי מתעורר לפעמים באמצע הלילה בצרחות ובבכי. אנחנו מנסים לדבר אליו ברוגע וללטף אותו, אבל זה לא עוזר והוא אפילו לא מסכים שנרים ונחבק אותו. כיצד עלינו לפעול במצבים כאלה?
“כאשר בנכם הקטן מתעורר באמצע הלילה, יכול להיות שהוא מתעורר מתוך חלום בלהות, אבל בגלל הגיל הקטן שלו הוא לא יודע להסביר זאת ואתם, ההורים, אינכם יכולים לדעת מה בדיוק עובר עליו. ברגע שהוא מתעורר בצרחות, עליכם לסייע לו להירדם בחזרה. אם הוא לא מוכן שתיגעו בו, אתם יושבים לידו ומרגיעים אותו. לדעתי, כדאי להרגיל אותו לחפץ מעבר – שמיכה או בובה כלשהי. ישנם צעצועים של חיות שיכולות לחבק את הילד בעזרת סקוץ’. חפץ מעבר כזה יכול לסייע לו להירגע כשהוא מחובק עם הצעצוע. אם יש לו מוצץ, אפשר לחבר את המוצץ ליד של הבובה בעזרת סקוץ’, ואז הוא יתרגל לחבק את הבובה ולמצוץ את המוצץ שהיא מציעה לו. חפץ מעבר כזה יכול לנחם אותו. עם הזמן, התופעה שהוא מפגין באמצע הלילה תחלוף”.
אני אמא לילדה בת 3 שנגמלה מטיטולים כבר לפני זמן רב, אבל כיום בכל פעם שהיא רוצה ללכת לשירותים, היא מבקשת ממני לבוא איתה ולא רוצה ללכת לבד. היא לא צריכה ממני שום עזרה בשירותים, היא רק צריכה שאהיה נוכחת שם, ובכל פעם אני חייבת לעצור את הדברים שאני עושה כדי ללכת אליה. אם לא אבוא איתה, יברח לה פיפי בתחתונים והיא לא תלך לשירותים. כיצד אני יכולה לגרום לה ללכת לשירותים מבלי שתחכה לי?
“כדי לעזור לבתך, יש להתחיל לייצר עבורה מצבים שבהם את לא משתפת איתה פעולה, מדי פעם. לעתים עלייך לסרב לבקשה שלה, לומר לה שאת לא באה איתה עכשיו כי את עסוקה. את יכולה להסביר לה שלא תמיד מתאים לך ונוח לך לבוא איתה לשירותים, ולומר לה שכאשר זה יהיה לך נוח ותהיי פנויה תבואי איתה, וכשלא תהיי פנויה – לא תוכלי לבוא איתה. לא צריך לומר שום דבר מעבר לכך, אלא רק להודיע לה כיצד את מתכוונת לפעול. לאחר מכן היא תבקש ממך לבוא איתה לשירותים, ואת תאמרי לה שזה לא נוח לך כרגע, או שאת לא רוצה להפסיק את עיסוקייך.
אני רוצה שבתך תכיר בכך שגם לך יש רצונות, ולא רק לה. ייתכן שבהמשך היא שוב תבקש ממך לבוא איתה, והפעם תהיי פנויה. אז את יכולה להצטרף אליה. לא צריך בבת אחת לשנות את הכל. כשאת פנויה, תצטרפי אליה, וכשאת לא פנויה, אל תצטרפי אליה. אם היא תלך לבד, נהדר, ואם היא תסרב ללכת ויברח לה הפיפי, אז תבקשי ממנה להביא סמרטוט כדי לנגב, ולהביא תחתונים חדשים כדי להחליף. תהיי עניינית מולה, בלי דיבורים מיותרים, וכך לאט־לאט תלמדי את בתך להתרגל לכך שאת לא תמיד מצטרפת אליה לשירותים”.
בתי בת ה־3.5 הייתה משתמשת במוצץ מאז שנולדה, בעיקר בשעות הלילה במיטה. כשבת דודה שלה נגמלה משימוש במוצצים, בתי הודיעה שהיא רוצה לזרוק את המוצצים לפח. למשך שלושה ימים היה לה קשה, אבל לאחר מכן היא התרגלה לישון בלי מוצץ, וכך היה בחודשיים האחרונים. לאחרונה היא שוב מתקשה לישון בלי המוצץ, קשה לה להרגיע את עצמה, היא אומרת שהיא מתגעגעת למוצצים. האם עלינו להחזיר לה את המוצץ או למנוע זאת ממנה ולגמול אותה אחת ולתמיד מהשימוש במוצצים?
“מה שעלייך לעשות ובהקדם זה לקנות לה מוצצים. לא ניתן בהכרח לקשור בין הגמילה מהמוצץ לבין הרגרסיות שבתך חווה, אבל אין ספק שללא המוצץ אין לה כיום יכולת להרגיע את עצמה. שנת הקורונה שעברה על הילדים מציפה רגרסיות רבות בהתנהגותם, ובגלל מציאות החיים לא היו לבתך מספיק הזדמנויות לפתח את היכולת שלה להרגיע את עצמה עם התחושות שהיא חווה. אין לה נחמה, ועלינו לעזור לה בעזרת המוצץ.
עשיתם ניסיון בגמילה מהמוצצים, אך הוא לא הצליח. אי אפשר היה לדעת את זה מראש, ואתם לא אשמים בכך. אתם הורים נהדרים על כך שסייעתם לילדה להיגמל מהמוצצים, אך אם זה לא עבד, עושים חישוב מסלול מחדש, מסתכלים על טובת הילדה ועל כך שהמוצץ ישים סוף לסבל שלה ויאפשר לה לישון כמו שצריך. גם אם בהתחלה היא תתבייש בכך שהיא חזרה למוצצים בעוד בת הדודה שלה כבר נגמלה מהמוצץ, היא תדע להתמודד עם הבושה, ואתם יכולים להדגיש לפניה שאתם לא משווים אותה לאף אחד אחר, שהיא מיוחדת, ושאם היא אוהבת את המוצצים וצריכה אותם יותר מאחרים, אז היא תקבל אותם. כך, לפחות, היא תוכל לישון טוב”.