יש לי ילדה בת 4 וחצי, ובחודשים האחרונים היא מספרת ללא הרף סיפורים מומצאים על כל מיני דברים שלא באמת קרו. למשל, כאשר היא חוזרת מגן הילדים, היא מספרת שאכלה המון מאכלים שהיא לא באמת אכלה. לרוב אני משתפת פעולה עם הסיפורים שהיא מספרת, אך התופעה הולכת ונהיית קבועה. מה עליי לעשות כדי לשים סוף להמצאות של בתי?
“אני שמחה מאוד שאת קוראת לסיפורים שבתך מספרת ‘המצאות’ ולא שקרים. זה יפה מצדך, בעיקר כי לבתך אין כוונה לשקר במזיד, וזה לרוב חלק משלב התפתחותי שילדים עוברים. לצד זאת, גם לשתף פעולה באופן מוחלט עם הסיפורים של בתך זה לא הדבר שישים סוף להמצאות שלה. הדרך לעשות זאת היא על ידי כך שנחזק את המקומות שבהם היא אומרת אמת, ונעמיד אותה במקום ברגעים שבהם היא ממציאה סיפורים".
למשל, אם היא מספרת לך דבר מסוים שקרה בגן ואת רואה שהוא אכן קרה באמת, אז את מחזקת אותה, מעניקה לה מחמאות, מחייכת אליה, ואפילו אומרת לה שכיף לך שהיא אומרת את האמת כי כך את יכולה לסמוך עליה. את הופכת את אמירת האמת שלה לכדאית. מצד שני, אם היא מספרת לך המצאות ושקרים, את אומרת לה שאף שהסיפור הדמיוני הוא מאוד חמוד, גם את וגם היא יודעות שזאת לא האמת.
גם אם היא תענה לך ותגיד שזאת כן האמת, את לא חייבת לענות על כך ואת לא מוכרחה להיות מי שתגיד את המילה האחרונה. הסיפורים שבתך ממציאה משרתים אותה בצורה מסוימת. למשל, יכול מאוד להיות שהיא מספרת לך שאכלה בארוחת הצהריים בגן הרבה יותר ממה שאכלה באמת כדי לשמח אותך, להרגיע אותך ולרצות אותך. היא מרוויחה מההמצאות שלה שיחה איתך ואת תשומת הלב שלך. לכן החיזוקים החיוביים שלך על הרגעים שבהם היא דוברת אמת, לעומת הרגעים שבהם את מעמידה אותה במקום על הסיפורים שהיא ממציאה, מייצרים עבורה מציאות שבה לא כדאי לה לשקר”.
בתי בת 3, ואנחנו לא מצליחים לגמול אותה מהחיתולים. היא לא רוצה לשים תחתונים בכלל, ומאוד קשה לשכנע אותה לשבת על הסיר או על האסלה, לא משנה באיזו דרך ניסינו. כיצד נוכל לעבור את המהמורה הזאת ולסייע לה להיגמל מהחיתולים?
“גמילה מחיתולים, בדיוק כמו גמילה ממוצץ, מעבר למיטה גדולה יותר או כניסה לגן הילדים, היא דבר שנמצא בהחלטת ההורים. בתכם כבר מוכנה לעבור לתחתונים כי יש לה שליטה על הסוגרים שלה. כעת כל מה שנשאר זה לזכור שמדובר במשהו שאתם קובעים. מדובר בהחלטה שלכם, והגיע הזמן להוציא אותה לפועל. על מנת לגמול את הילדה מחיתולים, עליכם לשבת איתה לשיחה ולהסביר לה שמהיום מפסיקים להשתמש בחיתולים, וכעת הגיע הזמן שהיא תלמד להגיד לגוף שלה לבצע את הצרכים בשירותים.
אם רוצים להמחיש לילדה את העניין בצורה שתעזור לה להבין, אפשר להעמיד אותה על שרפרף מול הכיור בשירותים, לשים בתוך הכיור כוס ולהחזיק מעל בקבוק מים. נסביר לה ששלפוחית השתן שיש לה, וגם לאבא ולאמא ולגננת, היא כמו הכוס הקטנה הזאת, והיא כל הזמן מתמלאת. אם שותים מים, הכוס מתמלאת. אם אוכלים ארטיק, הכוס מתמלאת. בכל פעם מזכירים שתייה או מזון כלשהם, ושופכים עוד מים לתוך הכוס, עד שהיא נשפכת.
מסבירים לילדה שכמו שהמים נשפכים מהכוס, כך גם קורה לשלפוחית כשהיא נהיית מלאה, ואז הפיפי יוצא החוצה. המוח של ילדים עובד בצורה מוחשית וקונקרטית, ובאמצעות ההדגמה הזאת הם יכולים להבין במה מדובר. מסבירים לילדה שכאשר השלפוחית מתמלאת, מרגישים דגדוג כזה בגוף, וזאת הדרך של הגוף לומר שהגיע הזמן ללכת לשירותים. מעבר לכך לא צריך לדבר על זה יותר.
כל מילה נוספת בנושא רק תפעיל עליה לחץ. המטרה היא להוריד ממנה את הלחץ ולהדגיש בפניה שאם היא רק תרצה, אתם תעזרו לה. אם היא תרגיש שיש לה פיפי ותרצה ללכת לשירותים, אתם תלכו איתה. ואם לא, אתם תחליפו לה תחתונים ומכנסיים כמה פעמים שצריך. ביום השני היא תשתין על עצמה כל הזמן. ביום השלישי היא אולי תבקש פעם אחת ללכת לשירותים. יום אחרי זה היא שוב תשתין על עצמה. קחו אוויר, תתאזרו בסבלנות, תנו לה ללמוד את הגוף שלה, תעזרו לה להיות רגועה ולהשתחרר, והגמילה תתרחש”.