אני אב לילד בן 5, ובשנה האחרונה עברתי הליך גירושים. כבר מספר חודשים שאני גר מחוץ לבית, ולמרות זאת גרושתי ואני עדיין לא סיפרנו לבננו על הגירושים. אנחנו לא יודעים איך לדבר איתו על הנושא הזה. מה היית ממליצה לנו לעשות?
“בראש ובראשונה, אני מאמינה שהגירושים לא נועדו לפגוע בילד כלל וכלל, ולפעמים דווקא גירושים יכולים להיות הדבר הכי טוב בשביל הילד, במיוחד אם ההורים נשארים ביחסים טובים – הילד יכול רק להרוויח מכך שבין הוריו קיימת מערכת יחסים טובה ונעימה. לפני שאתם ניגשים לספר לו על ההחלטה שקיבלתם, כדאי לזכור שילדים, ובמיוחד בגיל הזה, מקבלים את החיים כפי שהם. מה שתאמרו לו - זאת האמת, ולכן אני ממליצה לומר לילדים את הדברים כמו שהם, באופן אמיתי ובפשטות. כמובן, חשוב לבצע את השיחה הזאת יחד עם גרושתך, כך שזה לא יהיה חד־צדדי.
מאחר שכבר עברה תקופה שבה אתה ישן מחוץ לבית, אתם יכולים לומר לילד שהוא יודע שאבא ישן במקום אחר, וזה בגלל שאבא ואמא לא רוצים לגור יותר באותו בית, ויותר נעים להם כשלכל אחד יש את הבית שלו. חשוב להבהיר לו שזה המצב הקבוע, ושאבא לא יחזור לישון יותר בבית של אמא, או להפך. אבא תמיד יישן בבית שלו, ואמא תמיד תישן בבית שלה, והילד יוכל להיות פעם אצל אמא, ופעם אצל אבא. כמובן, אפשר להזכיר לו שזה אומר שיהיו לו כפול משחקים, כפול צעצועים, ושיהיו לו שני בתים.
אפשר גם לומר לו שאתם מתגרשים, אבל ילד בן 5 כנראה לא יבין את המילה הזאת. סביר מאוד להניח שלילד יהיו הרבה שאלות בעקבות כך, וחשוב לתת לו תשובה על כל שאלה. אם הוא שואל ‘ומה יהיה איתי?’, צריך להסביר לו שוב את הסיטואציה החדשה ולהרגיע אותו. אם הוא שואל אם תמיד הוא יצטרך לישון גם בבית של אמא וגם בבית של אבא, אז עונים לו על כך. תמיד נותנים לו תשובה, עם כמה שפחות לחץ ובלי להיבהל. כל מה שצריך לזכור זה שאתם רוצים לספר לילד את האמת, באופן שמותאם לגילו”.
בתי בת ה־7 אובחנה לאחרונה כגבולית להפרעת קשב. הדבר לא מפריע לה חברתית או לימודית, אלא רק ברמה התפקודית־ניהולית, אך לא בדיוק הסבירו לי מה המשמעות של האבחנה הזאת. מה הכוונה בכך שהיא גבולית? והאם כדאי לשקול טיפול תרופתי?
“כשאני שומעת על דבר כזה אני כועסת על המאבחנים, על מי שנתן לך כהורה חתיכת נייר, אמר מילים לא ברורות כמו ‘גבולית להפרעת קשב’ או ‘ברמה תפקודית־ניהולית’, ולא הסביר מעבר לכך את משמעות האבחנה. קשיי קשב וריכוז באים לידי ביטוי בהמון אופנים, אצל חלק מהילדים זה בשילוב עם היפראקטיביות, אצל אחרים זה מתאפיין בחולמנות, יש כאלה שהאימפולסיביות היא חלק מרכזי מהפרעת הקשב והריכוז שלהם.
ילדים הסובלים מהפרעת קשב ברמה התפקודית־ניהולית מתקשים להחליט מה לעשות קודם, איך לנהל את סדר היום שלהם, איך להתנהל בצורה מסודרת. למשל, פעמים רבות הם מתקשים להתאים את המחברת לספר בשיעור בבית הספר. לכן קיים פטנט שבו אנו כורכים את המחברת בנייר שתואם את צבע הספר באותו המקצוע. ישנם עוד המון רעיונות וכלי עזר שנועדו לסייע לילדים עם הפרעות תפקודיות וניהוליות, ולכן ההמלצה המרכזית שלי היא להתייעץ עם אנשי מקצוע מומחים בנושא, שיודעים לעבוד עם ההורים ועם הילדים ומסייעים לילדים להתחזק ברמה התפקודית־ניהולית.
בנוסף, האבחנה כ’גבולית’ אומרת שהיא לא סובלת מההפרעה במלוא עוצמתה, אך שהיא כן סובלת מקשיים מסוימים שקשורים באותה תופעה. זה נהדר שההפרעה אינה פוגעת בה מבחינה חברתית או לימודית. בנוגע לאפשרות להעניק טיפול תרופתי לבתך, ההמלצה שלי היא כרגע לא להתעסק בזה בכלל. מה שחשוב זה לעזור לילדה, להקל עליה, ללמד אותה כיצד לתפקד ולהתנהל ביומיום.
היא עדיין לא תקועה בחייה, היא כנראה רק קצת בלגניסטית, ויש עוד זמן בעתיד לשקול את האפשרות של טיפול תרופתי. לצד זאת, חשוב לי להדגיש כי תרופות אף פעם לא עומדות בפני עצמן, הן לא עושות מעשה קסמים, ותמיד לצד הטיפול התרופתי להפרעות קשב יש להעניק טיפול מערכתי שבו מעורבים ההורים, המורים והילד עצמו”.