בתי בת שנתיים וחצי, והיא משתמשת במוצץ מאז שנולדה. בחודשים האחרונים היא ממש נדבקת למוצץ, היא יכולה להיות איתו 24/7, ואנחנו לא מצליחים לגמול אותה מהשימוש בו. הסברנו לה שהמוצץ יכול לגרום לה לשיניים עקומות, אמרנו לה שאנחנו לא מצליחים להבין מה היא אומרת כאשר היא עם המוצץ, אבל שום דבר לא עוזר והיא ממשיכה להשתמש בו. מה אפשר לעשות?
“עבור ילדים קטנים, התלות במוצץ אינה מתפתחת סתם כך. למוצץ יש תפקיד: המוצץ מרגיע את הילד. המוצץ מפעיל אצל הילד את רפלקס היניקה, אשר משחרר הורמונים שמרגיעים אותו. עם הזמן, ילדים מפתחים תלות באותה תחושת רוגע. מסיבה זאת, אם הגיע הרגע שבו אתם מרגישים שיש לגמול את הילדה, ואין ספק שבגילה היא כבר מוכנה לזה, עליכם להציב בפניה עובדה. מהתיאור שלך נשמע כי עד כה ניסית בעיקר לדבר עם הילדה בהיגיון, אך הסברים שקשורים לשיניים עקומות או לכך שאינכם מבינים מה היא אומרת - לא מעניינים את הילדה כלל. ההיגיון שייך לעולם המבוגרים, ואין שום בעיה לשתף את הילדים בעובדות ההגיוניות הללו, אך סביר להניח שהן לא ייצרו שיתוף פעולה. כל עוד הילדה רוצה להשתמש במוצץ, וכל עוד המוצץ יהיה בהישג ידה, היא תכניס אותו לפה. מאחר שנדמה כי הילדה מאוד תלויה במוצץ, כן הייתי ממליצה להשאיר לה את המוצץ לרגעים שבהם היא באמת צריכה להירגע, והכוונה היא לרגעים לפני השינה, בין שבלילה, ביום, בבית או בגן. אך מעבר לזה, יש לקבוע לה עובדה כי בשעות הערנות אין מוצץ. עליכם להסביר לה בצורה ברורה שכאשר היא הולכת לישון, אז המוצץ מתעורר ומסייע לה להירדם, אך כאשר היא מתעוררת, זה הזמן שבו המוצץ עצמו צריך לישון. כאשר היא קמה בבוקר, אתם אומרים לה לשלוח את המוצץ לישון, היא מביאה אותו אליכם למקום שאינו בהישג ידה, ואתם יכולים לשלוח אותה לגן ללא המוצץ. בגן הילדים צריך שלגננת יהיה מוצץ בעבור הילדה, אך גם אז הגננת עצמה צריכה להחזיק את המוצץ ולא לשמור אותו במגירה, כי הילדה תשיג אותו בלי בעיה. מאותו הרגע שקיבלתם את ההחלטה הזאת והודעתם לילדה על כך, אין יותר מוצץ בשעות היום”.
בתי הגדולה בת שנתיים ולפני חצי שנה נולד לה אח קטן. בתי לוקחת לפעמים כדור משחק וזורקת אותו לעבר התינוק. איני חושבת שיש כוונה רעה מאחורי המעשה שלה. מה לעשות כדי למנוע ממנה להמשיך להתנהג כך?
“בשלב הראשון, אינכם צריכים להזיז את התינוק הקטן שלכם כדי למנוע ממנו להיפגע. מה שחשוב הוא ללמד את הילדה הקטנה לא לזרוק כדור על התינוק. היא עושה את הפעולה הזאת כי היא רק בת שנתיים, ייתכן שהיא מקנאה, ואולי היא פשוט מצפה שהתינוק יחזיר לה את הכדור וישחק איתה קצת, ואינה מבינה עדיין שהוא לא מסוגל לשחק איתה. לכן חשוב מאוד להסביר לה זאת. מה שעליכם לעשות הוא לגשת לבתכם החכמה ולהסביר לה שתינוקות אינם יודעים לשחק בכדור, שאחיה הקטן הוא עדיין רק תינוק שאינו יודע לתפוס את הכדור ולזרוק אותו חזרה, וכאשר היא זורקת עליו את הכדור זה מכאיב לו בגוף, ואם היא זורקת את זה על הראש שלו, זה אפילו ממש מסוכן. אחרי שהסברתם לה זאת, אתם מבקשים ממנה שתתאפק, לא תזרוק את הכדור על אחיה הקטן, ואם היא רוצה לשחק בכדור, היא מוזמנת לבוא לשחק איתכם. לסיום, אתם מדגישים בפניה כי אם היא לא תצליח להתאפק, ובכל זאת תזרוק עליו שוב את הכדור למרות שאתם לא מרשים שתעשה זאת, אז אתם תיקחו לה את הכדור. מיד לאחר מכן, סביר להניח שהילדה הקטנה תרצה לבחון אם הפה שלכם ולבכם שווים, ואם אכן תקיימו את מה שהזהרתם מפניו. הורים מצפים לזכות מיד בשיתוף פעולה של ילדיהם, אך רוב הילדים לא ישתפו בתחילה פעולה ויעשו מה שבא להם. לכן קרוב לוודאי שהדבר הבא שהילדה תעשה אחרי השיחה איתכם - הוא לזרוק על אחיה את הכדור. אם זה אכן קורה, אתם לא אומרים לה כלום, אפילו לא מסתכלים לה בעיניים, אלא פשוט לוקחים את הכדור והולכים. כעת, כשהילדה יודעת שאתם רציניים לגבי האזהרה שלכם, בפעם הבאה היא כבר לא תזרוק שוב את הכדור על אחיה הקטן”.