כבר תקופה שבתי בת ה־4 מאוד רגזנית. היא מתעצבנת כל הזמן, ואם היא לא מקבלת את מה שהיא מבקשת, אז היא מתחילה להשתגע ולבכות. אנחנו סובלים מזה, במיוחד כאשר זה קורה במקומות ציבוריים או בבתים של חברים. מה אנו יכולים לעשות כדי לגרום לה להפסיק עם ההתנהגויות הללו?
“ההתנהגויות שבתך מפגינה מדגישות בפנינו כי מדובר בילדה שכל הזמן רוצה שדברים יקרו בדרך שהיא רוצה. כל עוד היא בת 4, זה דבר שבהחלט ניתן לפתור, אך כדאי לדעת שאם לא תטפלו בזה כראוי, ככל שהיא תגדל ההתנהגויות הללו רק יתרחשו יותר ויותר. על מנת לשים סוף להתנהגות הזאת, עליכם ההורים להגיב בצורה שתלמד אותה שלא כדאי לה להתנהג בצורה הזאת.
מאחר שאתם מתארים שההתנהגות מתרחשת בעיקר במקומות ציבוריים ומול אנשים אחרים, אז מה שיש לעשות הוא להודיע לה, כאשר אתם הולכים לחברים למשל, שאם היא תכעס מאיזושהי סיבה כי היא לא מקבלת מכם את מה שהיא רוצה, באותו רגע שהיא תתחיל לבכות ולצרוח, אתם תאספו את הדברים שלכם ותחזרו איתה הביתה. כאשר הדבר הזה קורה, עליכם לעמוד במילה שלכם, ולקחת אותה חזרה הביתה.
בצורה זאת, תוכלו ללמד אותה שהיא לא יכולה להתנהג בצורה הזאת יותר ולשים לה גבולות. חשוב לי לחדד שכאשר ההורים שמים גבולות לילדיהם, זה לא צריך להיות מתוך כעס. אם הלכתם למקום מסוים והיא התחילה לבכות ולצרוח, והחלטתם לקחת אותה הביתה, זה לא עונש. אתם מסבירים לה שאתם חוזרים הביתה לא כי זה עונש, אלא כי כולם מסתכלים עליכם, וכי אתם ההורים מתביישים, מובכים מכך ולא נעים לכם.
אתם יכולים להדגיש בפניה שההתנהגות שלה מביישת אתכם, ואינכם רוצים להיות במקום ציבורי שבו כולם רואים את זה, ולכן אתם חוזרים הביתה. סביר להניח שכאשר אכן תעשו זאת ותודיעו לה שחוזרים הביתה, היא תבכה, תתחנן ותגיד שהיא תתנהג יפה מעכשיו. במקרה הזה אני מאמינה שעליכם עדיין לחזור הביתה, ולומר לה שבפעם הבאה היא אולי תצליח להתאפק ולהתנהג יפה, ולא תחזרו הביתה, אבל היום זה כבר מאוחר מדי. בדיוק כך ילדים לומדים, לא מתוך מקום של כעס, לא כעונש, לא כדי לעשות להם דווקא, אלא פשוט בכך שאתם עומדים מאחורי המילה שלכם והופכים את ההתנהגות הזו ללא כדאית עבורה”.
בני בן שנתיים ועשרה חודשים, וכבר כמה שבועות אנו מנסים ללמד אותו לעשות את צרכיו בסיר כדי לגמול אותו מחיתול. את תהליך הגמילה התחלנו על ידי כך ששאלנו אותו כל חצי שעה אם הוא צריך לשירותים. בהתחלה זה עבד ויכולנו לראות שיפור, אך בתקופה האחרונה המצב בהידרדרות, הוא לא משתף איתנו פעולה, לא מסכים לבוא לשירותים, ואחר כך בורח לו במכנסיים. מה אנו יכולים לעשות?
“בעיניי, נקודת המוצא שממנה התחלתם היא מוטעית. כאשר הערתם לו כל חצי שעה כדי לבדוק אם הוא צריך לשירותים, בעצם ניסיתם להקל על הילד ולעשות לו את החיים יותר קלים, אך בפועל מדובר בחוסר אמון בסיסי ביכולות של הילד. גמילה מחיתולים היא דבר כל כך פשוט, אך הורים רבים נוטים לעשות ממנה משהו מוגזם, וזה לא עובד אלא מייצר אצל הילד בדיוק את ההפך, כי הוא מרגיש שלוקחים לו את השליטה על הגוף. זהו המקום שבו נפלתם בפח.
כאשר הערתם לבנכם כל חצי שעה ובדקתם אם הוא רוצה ללכת לשירותים, למעשה לא אפשרתם לו להכיר את הגוף שלו, לא אפשרתם לו לקחת על זה שליטה. מבחינתו, זה שלקחתם אותו כל חצי שעה לשירותים, היה כאילו אתם רק אומרים לו כל הזמן מה לעשות, וזה עורר בו התנגדות. עליכם לתת לילדכם את ההזדמנות ללמוד, וכדי לעשות זאת עליכם להסתמך על שני דברים פשוטים: הדבר הראשון הוא ההיכרות של הילד עם הגוף שלו.
בגיל של בנכם, הוא כבר בהחלט יכול להיות מודע לאותות שהגוף שולח לו אם הוא צריך ללכת לשירותים, והוא בהחלט יכול להרגיש כשהשלפוחית שלו מלאה. מעבר לכך, עליכם להסביר לו שכאשר הוא מרגיש את התחושה הזאת, שהוא צריך לשירותים – כל מה שהוא צריך לעשות זה לקרוא לכם, וזהו למעשה שיתוף הפעולה איתכם. אלה שני המרכיבים היחידים לגמילה מחיתולים: ללמוד להכיר את תחושות הגוף ולשתף פעולה כדי לומר זאת להורים”.