בני בן ה־11 לומד בכמה מסגרות של מצטיינים, ואנחנו רוצים שהוא יתחיל ללמוד בבית ספר של מחוננים. אני שם לב שלמרות שאנחנו מושקעים בנושא וקונים לו ערכות למידה מיוחדות, הוא לא נראה כל כך בעניין ולא משתף פעולה כמו שאנחנו מצפים. כאילו חסרה לו מוטיבציה להצליח למרות שמדובר בילד מבריק. אני ואמא שלו מאוד מתוסכלים מהמצב. האם עלינו להרים ידיים ולהפסיק לדחוף אותו למצוינות?
"מוטיבציה יכולה לנבוע מהמון סיבות. אני למשל זוכרת שבתקופת לימודיי בבית הספר היסודי המוטיבציה שלי לעשות שיעורי בית הייתה כי פחדתי שהמורה תתפוס אותי. מעולם לא פחדתי ממה שההורים שלי יגידו, והם באמת אף פעם לא שאלו על שיעורי הבית, אבל כן פחדתי ממה שהמורה תגיד כי היא הייתה מגיבה בכזה אופן שהיה משפיל את כל מי שלא הכין שיעורים. כדי למנוע מעצמי להיות במקום המביך הזה מולה הייתי ממהרת לעשות את שיעורי הבית שלי כל פעם.
"זו הייתה המוטיבציה שלי, לא בשביל להצליח, לא בשביל לדעת יותר, לא בשביל ללכת לתיכון טוב, פשוט מתוך פחד מהמורה הזו. מוטיבציה יכולה להגיע גם מתוך פדנטיות, מתוך רצון של ילד להיות זה שיצליח לעשות משהו הכי טוב שאפשר. אגב, לא פעם אנחנו מגלים שזה בעצם חיקוי של מישהו מההורים של הילד או אפילו עניין גנטי. מעבר לזה, מוטיבציה יכולה להגיע גם מתוך אח או אחות שמעוררים בילד את הרצון להצליח ולהגיע להישגים גבוהים. תחושת תחרות יכולה גם היא לעורר בילד מוטיבציה להצליח.
"בנוסף, מוטיבציה שיכולה להניע את הילד היא חשש מתגובת ההורים. מוטיבציה יכולה להיות לגמרי חיצונית כמו 'אם אני אלמד למבחן, הבטיחו לי שיקנו לי אופניים'. לילד שלכם יש איי־קיו בשמיים. מהדברים שאתה אומר אני מתארת לעצמי שהכל הולך לו בקלות, כיף לו עם חברים בכיתה, הוא מקבל את כל מה שהוא זקוק לו, ההישגים שהוא מגיע אליהם טובים לו, ולא באמת מעניין אותו להתאמץ. נכון, זה יכול לשבור לכם, ההורים, את הלב, אבל יכול להיות שזה הילד. אם אין לילד את כוח הרצון מובנה בתוכו, ייתכן שאתם צריכים לשאול את עצמכם אם אתם מוכנים לקבל בחיים שלו את תפקיד הדוחפים. משמע, להיות אלו שמייצרים לו מוטיבציה להגיע להישגים גבוהים. אם אתם חושבים שלילד הזה יש פוטנציאל היסטרי להגיע להצלחה גדולה, אז אל תוותרו לו. תייצרו לו מוטיבציה, אפילו חיצונית. זה התפקיד שלנו כהורים. לילד הזה יש הכל מלבד הידיעה שהוא חייב לשבת ולהשקיע קצת יותר בלימודים שלו למען עתיד טוב יותר עבורו".
בתי בת ה־14 פצחה בדיאטה לפני כחצי שנה. היא אוכלת שלוש ארוחות ביום, ונראית מאוד חיונית, אבל צמצמה את אכילת הפחמימות שלה בצורה משמעותית, והפסיקה לגמרי עם ממתקים וחטיפים. לפני כחודשיים המחזור החודשי שלה הפסיק, ואני לא יודעת מה עליי לעשות כדי לעזור לה. היא אמרה לי לפני כמה ימים שהיא ממש לחוצה ומפחדת. מה דעתך?
"הפסקה של המחזור החודשי מוכרת לנו אצל נערות שמרזות מאוד או אוכלות לא נכון, וצריך לברר לעומק על מה זה יושב. זאת אומרת, מה הסיבה הרפואית שגרמה לזה. אני הייתי פונה לרופא ומבקשת לערוך בדיקות - מבדיקות דם כלליות בשביל לראות אם אין מחסור בוויטמינים ומינרלים ועד לבדיקות הורמונליות שיסייעו להבין מה השתבש במערכות הגופניות שלה.
"מעבר לזה, ייתכן שמדובר בבעיה אנדוקרינית, ולכן כדאי לבדוק מול רופאת המשפחה אפשרות לפנות גם לאנדוקרינולוג שיעקוב אחר המצב. לעתים גם לחץ עלול להשפיע על התפקוד של המערכות. לכן לפני שאת מתחילה עם הילדה את סדרת הבדיקות, שבי איתה והסבירי בדיוק מה אתן הולכות לעשות בשביל להרגיע אותה ותגידי לה שברגע שתגלו בדיוק מה חסר, תוכלו לקחת כדור ולפתור את הבעיה".
סייעה בהכנת הידיעה: עדן בן ארי / 103FM