אני אמא לשניים בגילי 3 ו־4 ורוצה לדעת כיצד הם חווים את ההחלטה שלי ושל אבא שלהם להתגרש. אני והוא החלטנו על משמורת משותפת. האם החלטה כזו יכולה לבלבל אותם?
“יותר מאשר הפרידה עצמה ותחושת השבר של ניפוץ המקום הבטוח עבור הילדים, הבעיה האמיתית עלולה להתעורר ביום שאחרי הגירושים. זאת כמובן אם ההורים נמצאים בתקשורת רעילה. אם הילד רואה שלמרות שההורים שלו כבר לא ביחד ולא מתגוררים באותו הבית, הם כן מתקשרים בצורה בריאה - זה כבר משפר את יכולת ההתמודדות שלו עם המצב. בסך הכל ילדים הם בעלי יכולת מסוגלות גבוהה, והם מגיבים למציאות כמו שאנחנו מציגים להם אותה. לצורך העניין, אם ילד נופל ונחבל ואמא שלו תקפוץ בדאגה, ככה גם הילד יתנהג כשהוא יהיה אדם מבוגר. אם היא תבוא ותשאל איך הוא מרגיש בעדינות, ככה גם הוא יתנהג בהמשך. אם בשנות ה־70 היו רק 4% גירושים, היום אנחנו עומדים על כ־40% גירושים. במצבים שבהם אב מסולק מהחיים של הילד, תהיה לזה השפעה גדולה עליו, שכן זה לא רק האבא, זה גם כל רשת התמיכה שהוא מביא איתו – הסבא והסבתא, הדודים והדודות, ושאר בני המשפחה. הדבר גורם לזה שהילד לא יודע שהוא מסוגל לשמור אמונים לשני אנשים יחד. בדרך כלל את ההחלטה על גירושים יוזם צד אחד, מישהו שכבר חי בתוך הרעיון הזה תקופה וכבר ביצע את עיבוד התהליך. לא פעם הוא מנחית את זה על הצד השני כמו פצצה, ואין לצד השני מספיק זמן לעבד את הנושא כראוי וזה עתיד לפגוע בתקשורת ביום שאחרי. בשורה התחתונה, אנחנו לא יכולים לדעת מה ההשפעה על ילדים בגיל הזה, אבל אם אמרו להם שאמא ואבא חברים, אבל לא גרים באותו הבית - אז אנחנו יכולים לסייע לילדים ליהנות מכל העולמות”.
לפני כשבע שנים בתי חזרה בתשובה, ומאז אני סבתא לחמישה נכדים דתיים, כשהגדולים הם תאומים בני 8. כשסיפרתי להם שדודה שלהם נמצאת בהריון מתקדם, הם זינקו ושאלו אותי איך הוא נכנס לבטן ואיך הוא יוצא. האם אוכל להנגיש לילדים דתיים בני 8 את הדרך שבה ילדים מגיעים לעולם כשאמא שלהם תומכת נלהבת בקו ההתעלמות מהנושא?
“כשילדים הגדלים במסגרת דתית שואלים אותך שאלות שעלולות להתנגש עם העולם הרוחני שבו הם גדלים, את צריכה להבהיר להם שאמא ואבא לא חושבים אותו הדבר כמוך, ושלפני שהם שואלים אותך, הם צריכים לשאול את אמא ואבא. יכול להיות שהם מרגישים את החסם הזה כי לילדים יש סקרנות רבה והם רוצים להבין מה נאמר, ומרגישים שאת התשובה הם לא יקבלו מההורים שלהם. במצבים כאלה אפשר אפילו להגיד שאלוהים הכניס את התינוק לבטן של אמא, זה ממש בסדר, אבל אם מתעלמים מהסקרנות הבריאה של הילדים, הם מרגישים את זה ומתחילים לשאול את עצמם מה קורה פה. להיות בהריון זו בריאת העולם, ואני חושבת שאת צריכה לפנות לבת שלך ולהגיד לה שאת מבינה אותה, אבל זה לא קו החינוך שלך להתעלם משאלות חשובות כאלה. תזכירי לה שסקרנות בריאה היא הבסיס של התפתחות הילדים. הרי זה מה שמקדם אותנו ומפתח אותנו כבני אדם. הסקרנות מתעוררת, ואם היא לא מסופקת, גדל שם משהו אחר ולא בריא. תדברי איתה ברוח טובה ותציעי לה שתחשוב ביחד איתך איך לענות, תוך כדי שאתן שמות לנגד עיניכן את העובדה שגם חלקיק מהאמת זה בסדר ונותן לילד מענה לסקרנות. אפשר להגיד שבבטן של אמא יש ביציות, ובבטן של אבא זרעים, ואחרי שהם מתחתנים הם מתחבקים חזק ואוהבים מאוד, ואז זה יוצר מצב שבו בבטן של אמא גדל עובר קטן. אני מקווה שהיא תגיב לזה בחיוב ותבין את הצורך לוותר על קו ההתעלמות שלה”.