אני אב לילדה בת 5 וחצי שמתקשה להתמודד עם שגרת הבוקר שלה. בכל לילה אנחנו עוזרים לה לבחור את הבגדים לגן, אבל בבוקר היא מחליטה שהיא לא רוצה ללבוש את מה שבחרה, ויכולה להחליף גם 20 פעם גרביים. היא טוענת ששום דבר לא נוח לה, גם התסרוקת. לא פעם אנחנו יורדים במעלית, והילדה מתחילה לצרוח שהיא רוצה לעלות שוב הביתה ולהחליף את התסרוקת. ההתארגנות תמיד נגמרת בבכי ובתחושת תסכול של הילדה ושלנו. מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב?
"אנחנו, כהורים, יכולים לשלוט בתגובה שלנו להתנהגות הילדים, אבל לא בהתנהגות שלהם. מה שאומר שהורה לא יכול לגרום לילד שלו לעשות משהו שהוא לא רוצה לעשות, הוא יכול להשפיע רק על עצמו, וכך לשנות את המציאות. הרבה הורים אומרים לי שהם לא יודעים מה לעשות עם ילד שלא עומד בגבול, אבל אני אומרת שילד לא צריך לעמוד בגבול, אני צריך לעמוד בו כהורה, הגבול הוא שלי ולא שלו. לא סתם כל הצבת גבול מתחילה במילה 'אני' – 'אני לא קונה לך את זה, כי יש לך כבר בבית', או 'אני לא לוקח אותך לשם, כי צריך ללכת', וכד'. יש פה כשל מאוד גדול, כי אם אני אמרתי לילד שהוא לא מקבל משהו, אז למה אחרי כמה דקות הוא יקבל את זה? אם אני אמרתי לילדה שלי שאנחנו הולכים לגן, למה אני עולה איתה הביתה?
"גבול הוא משהו שאני הצבתי - ואני אהיה זה שאעמוד בו איתן וסבלני אל מול הילד שלי. לצורך העניין, אתה ממהר לעבודה בבוקר ואומר לילדה שברגע שהמחוג של השעון יגיע למספר כזה או אחר, אתם תצאו מהבית, לא משנה מה יקרה. גם אם הילדה לא תהיה מוכנה, אתה לוקח אותה בכל זאת ומכניס את הבגדים לשקית, והכל בסבלנות ובלי טיפת כעס, גם אם היא בוכה ומשתוללת. אחרי שבוע כזה היא תבין שאתה לא תתעכב, ולא תעלה למעלה בכל פעם שהיא תבקש. הילדה החכמה הזו כועסת ושולטת בך ובמצב, וכל יום כזה הוא סבל וסיוט שנגמר בבכי. ברגע שתייצר גבולות חזקים וברורים, הבכי יסתיים אחרי שבוע.
"ייתכן שזה נובע מתחושת לחץ או מבעיה כזו או אחרת בוויסות חושי, אבל בינתיים אתה צריך לדעת לנהל את הזמן שלך בבוקר מול הילדה. היא לא עושה את זה במודע, יש לה רצון להוכיח לעצמה ולך שהיא זו שקובעת ושהדברים יהיו בדיוק כמו שהיא רוצה. היא מאוד מסכנה בסיפור הזה, וזה ייגמר רק כשאתה תחליט לגמור את זה. ברגע שהילדה בוכה ורוצה לעלות למעלה, תעניק לבכי שלה לגיטימיות, תגיד לה שאתה מבין, אבל תסביר לה שאתה חייב ללכת לעבודה והיא חייבת להגיע מוקדם לגן. שוב, אין מה לכעוס עליה, רק לעמוד יציב מול הרצון שלה לשלוט בסיטואציה".
בתי בת ה־10 אוהבת מאוד לקרוא ספרים. היא קוראת בכל הזדמנות, גם אחרי שעת השינה שלה. תפסנו אותה כמה פעמים קוראת ספרים בחושך, ואנחנו מפחדים שהיא תפגע בראייה שלה. מה עלינו לעשות?
"מתי ילד לא יעשה משהו שהוא ממש רוצה לעשות? כשהמשהו הזה לא יהיה בסביבתו. כל זמן שהוא מונח שם, אני לא יכולה לצפות שהילד ישתף איתי פעולה, אני חייבת להחזיר לעצמי את השליטה במצב. הילדה אוהבת לקרוא ספרים, זה מצליח לרתק אותה וזה דבר נפלא. אם אתם לא רוצים שהילדה תקרא ספרים בחושך, אתם יכולים לקחת מהחדר שלה את כל הספרים, או לשבת איתה עד שהיא נרדמת בשביל שלא תיגע בספרים המונחים בחדרה.
"הילדים שלנו חיים בהווה, הם לא מסתכלים על העתיד בכלל. אם תגידו לילדה הזו שהיא הורסת לעצמה את הראייה, זה בכלל לא יעניין אותה. מבחינתה כל מה שמעניין הוא מה שקורה עכשיו. אם תרצו להיות יותר יצירתיים, תוכלו להגיד לה שאתם מאוד מודאגים מהעובדה שהיא קוראת בחושך, ורוצים שרופא עיניים יבדוק אותה. כשתגיעו לביקור אצל הרופא, תגיד באותנטיות שהילדה אוהבת לקרוא ספרים בחושך ותראו איזו תגובה תהיה לו. פעמים רבות ילדים מקבלים את דבריהן של הדמויות הסמכותיות בחייהם, והדבר יעזור לה להפסיק לקרוא ספרים בחושך".