עושים את הכל כמו שצריך ועדיין לא מצליחים להגיע למשקל גוף תקין? קוראינו הוותיקים יודעים שעל אף העובדה שהטור עוסק בקידום בריאות ובתזונה בפרט, קלוריות כמעט לא הוזכרו פה. בטח שלא ספירה של קלוריות, במזונות, בתפריטים ובמתכונים. לשם כך צריך לחפש באתרים מאגרי מידע ולערוך חישובים מתמטיים רק כדי לתכנן ארוחה אחת ביום, ויש כמה כאלה ובין לבין.

אולי זה אפשרי כשאוכלים בבית, אבל כשאוכלים מחוץ לבית, הדברים מסובכים עוד יותר. אנחנו לא רובוטים ולא חיים בתנאי מעבדה. ספירת הקלוריות הכרחית במצבים בריאותיים מסוימים, ככלי לאנשי מקצוע, אבל אלה לא המקרים שבהם אנחנו עוסקים היום. ספירה של קלוריות לרוב אינה מדויקת, הן בחישוב מספר הקלוריות הנכנסות מהמזון, והן בחישוב הקלוריות היוצאות. הספירה גורמת להתעסקות מיותרת ואפילו מתסכלת. בנוסף, קלוריות אינן חזות הכל. חשוב מאוד המקור שלהן (מזונות טריים - יותר, מעובדים או אולטרה-מעובדים - פחות), וחשוב גם הגיוון של המזונות שאנו צורכים כשגרה.

הגודל כן קובע

רבים רוצים לשמור על משקל גוף תקין. לטובת העניין מקפידים על אוכל מזין, מאוזן ומגוון, משלבים פעילות גופנית, ישנים מספיק שעות ביממה, ובכלל מנהלים אורח חיים בריא. יחד עם זאת, יש המופתעים שאינם מגיעים לתוצאות המקוות. לא פעם הסיבה היא כמויות האוכל. כמות האוכל שאנחנו אוכלים בארוחה תלויה בין השאר גם בקוטר הצלחת שלנו. בגודלה. אולי תופתעו אבל הצלחת שלנו גדלה עם השנים. אם בשנות ה־80 קוטרה של צלחת ממוצעת היה כ־25 ס"מ. כיום מגיע קוטר הצלחת הממוצעת לכ־30 ס"מ.

גם הכוסות גדלו, והעלייה בצריכת המשקאות הממותקים מכפילה את הבעיה. זמינות המזון וגודל המנות מעוותים את התפיסה של כמה אנחנו אמורים לאכול, מטשטשים את תחושת השובע וגורמים לאכילה של כמויות גדולות, וכמעט תמיד מיותרות. איך מתמודדים עם האתגר של כמויות? כדי להתאים את הדרך ולהשיג את המטרות, כדאי שיהיה לנו מושג כמה אוכל אנחנו צורכים בכל יום.

כף היד שלי

אחת הדרכים המעשיות והפשוטות היא שיטת כף היד. זהו כלי מדידה שכל אחד מאיתנו מצויד בו, ואפילו בשניים - שתי הידיים. לא שוכחים אותן בבית ולא צריך לטעון אותן (כמו את המחשב/הטלפון/ הרכב/ השעון שלנו). זהו כלי מדידה המלווה אותנו לכל מקום שאליו נלך (ונאכל). כלי שהוא פרופורציונלי לגיל ולמבנה הגוף.

המגמה היום, בתחומים רבים, היא להתאים שיטה באופן אישי לכל אחד. שיטה זו תואמת את המגמה. בדרך כלל יש מתאם בין גודל הגוף וגודל כף היד. לנשים ולגברים גדולים - כפות ידיים גדולות ולהפך. הרעיון הוא לתת מושג לגבי גודל מנה סביר. כף היד, בדומה לאולר של לדרמן, כוללת מספר כלים בחבילה: חופן, אגרוף או אצבעות באורכים שונים. אגרוף ממחיש את הכמות של אורז, פתיתים, קוסקוס, גודל של תפוח אדמה או פרי.

כף היד היא מדד לגודל מנת החלבון: דג, עוף, בקר. הכמות לאגוזים ושקדים, פירות מיובשים ומנת גלידה או חטיפים משקית מרשרשת היא זו שניתן להניח במרכז כף היד. חופן מדגים את מחצית כמות הירקות בארוחה. האגודל שווה לשתי כפות בקירוב של גבינה ולגובה היין בכוס. כרית האצבע מייצגת את מנת השומן כמו כפית מיונז או חמאה. אנחנו נמליץ על טחינה, שמן זית או אבוקדו בכמות כפולה. יש הממליצים שפרוסת עוגה תהיה כרוחב האצבע, אבל אנחנו לא שם.

פרופורציות ונקודת מבט

יש הבדל כמובן בכמויות הנדרשות לאוכלוסיות שונות: גברים, נשים, נשים הרות, בני נוער, עוסקים בספורט חובבני וכו'. יש כאלו שמנת החלבון שלהם תהיה כף יד ואחרים שתיים ואפילו שלוש. המטרה של “שיטת כף היד" היא לתת סדר גודל לכמות המזון שעל הצלחת. אם ניזכר במנות המוגשות בטיסות, גם בטיסות טרנס־אטלנטיות, הכמויות סבירות, תואמות את שיטת כף היד, ואף אחד לא נותר רעב. יחד עם זאת, לא לכל אחד זה מתאים, ואי אפשר לדעת, אם לא מנסים. זו יכולה להיות התחלה לתכנון תזונה נכונה. בכל מקרה, חשוב לשים לב לתחושת השובע, ולהמשיך או להפסיק לאכול בהתאם.